אני חושב שכל המחדלים של פרנקו באימון הקבוצה, ויש כאלה, מתגמדים לנוכח בניית הסגל השערורייתית שלו, וההתנהלות המבישה שלו לאורך העונה בכל מה שקשור לניהול הסגל. אבל בסופו של דבר, אם להסתכל על התמונה הגדולה, הקהל הזה אוכל את הדייסה שהוא בישל.
בעונה שעברה אברהמי היה על 50% בתנאים בלתי אפשריים. רביב שהיה הישראלי הטוב בליגה בשלוש השנים הקודמות היה פצוע. האזרחות של בנקס או האוול, שבנו עליה עוד מהקיץ בשביל עוד ישראלי בכיר לחוק הרוסי ועוד גארד זר, בוששה להגיע. למשחק האחרון שלו לפני שפוטר, בהפסד לחיפה, הסגל הישראלי שעמד לרשותו היה תומר בעונתו הראשונה בליגת העל, תמיר בלאט המזעזע, מתן נאור שנכפה עליו עם חוזה מופרך בעונת פרישה מזעזעת, וצוף בן משה - שהעונה, אחרי שהתבגר בשנה, נותן מספרים של ישראלי ממוצע בליגה הלאומית. בקיצור, סגל ישראלי סטנדרטי לליגה לאומית ולא מעבר. ועדיין אברהמי היה על 50%, כי הוא הביא זרים אדירים ובנה את הקבוצה הכי טובה שאפשר תחת כל האילוצים והמגבלות. אבל כל זה לא עזר לו. רוב הקהל שתה לו את הדם עם קשית עוד לפני המחזור הראשון. מהרגע שהקבוצה נבנתה, הלך הרוח היה שיש קבוצה אדירה ורק צריך להחליף את המאמן. עלו כל מיני טיעונים לא רלוונטיים, לא ענייניים והזויים, כמו "משחק התקפה זה שחקנים והגנה זה מאמן" (כאילו הגנה לא תלויה ביכולת אישית לא פחות) "הדרך יותר חשובה מהתוצאות", שאר היגדים סתומים שפשוט אין דרך לבחון אותם כמו "אין שיטה, אין דרך, קבוצה לא מאומנת". ואלה עוד היו הדיונים המתורבתים יחסית בפורום, לא הקללות שהוא היה חוטף על הראש שלו כל המשחק מ"אוהדים" או הטינופים בתקשורת. בסוף ההנהלה החלשה שלנו נכנעה לקהל, פיטרה את אברהמי בלי שום עילה, והרסה קבוצה עם פוטנציאל אדיר. אחר כך, כשהגיע ליונס, כשאפילו רשמו חמישה זרים, כשרביב חזר (אפילו אם ב-50%), כשהאזרחות של בנקס והאוול הגיעה, כשכל התנאים הבשילו - זה כבר לא שינה כי רמי הדר החריב את הקבוצה.
העונה פרנקו הגיע וקיבל כנדוניה שלד שאפשר רק לחלום עליו. רביב (שעליו הוא לא בנה והחליט מראש להביא שני רכזים, כאילו שאם רביב יהיה כשיר אז יהיה אפשר להצליח איתו ועם עוד שני רכזים לידו), בנקס (שאותו הוא לא רצה, ורצה להנחית מעליו את הגופה העונה לשם חנן קולמן, היישר לאוסף החטיארים שלו) ותומר גינת בתור ישראלי בכיר לכל דבר שמרוויח חצי ממה שהוא שווה. אפס חוזים מכבידים, אפס החתמות כפויות. אל הבסיס הזה הוא הוסיף את מנקו בהמון כסף, וארבעה זרים בהמון כסף (לא פחות מאלה של העונה שעברה, עם כמה שזה הזוי). ולא רק שהוא קיבל תנאים אידאליים לבנות את סגל החלומות שלו, כל העונה הזאת עברה בלי שום הפרעות חיצוניות. אפס פציעות (למעט פציעה של חודשיים של זר חלש ופציע גם ככה), אפס בלת"מים למיניהם. אפס לחץ מהאוהדים, אפס לחץ מההנהלה שהתייחסה אליו בתור אלוהים (וכנראה עדיין מתייחסת), אפס לחץ וביקורת מהתקשורת המאתרגת. לא רק זה, קיבלנו לא מעט בונוסים לאורך העונה - רביב שלא בנו עליו ונותן עונה סבירה פלוס, המון משחקים שבהם היריבה עם סגל חסר.
ועם כל התנאים המושלמים האלה אנחנו ב-50%. וצריך להגיד, אנחנו שווים פחות מהמאזן הזה. הרבה פחות. מתחילת הסיבוב השני, בערך כל משחק אנחנו משחקים מול יריבה שחסרה שחקן מרכזי. למעשה כל הניצחונות שלנו מאז הדרבי הראשון, למעט נהריה האחרונה, הם מול קבוצות שעלו בסגל חסר. מכבי בלי דשון תומאס בדרבי הראשון ובלי ג'קסון בדרבי השני, ירושלים בלי האוול, קינזי ולוקאס, אילת בלי גריפין וברקוביץ', ראשל"צ בלי טולפסן במשחק הראשון ובלי לנגפורד במשחק השני. גם בחלק מההפסדים שיחקנו מול הרכבים חסרים (גליל בלי זר רביעי שנפצע, חיפה בלי בלייזר). המון המון מזל. וגם במשחקים עצמם היה לנו מזל. על כל התפרקות כזאת בשתי דקות מול נס ציונה היה לנו שוד מול ראשל"צ עם לא מעט עזרה מהשופטים, או שני ניצחונות צמודים בדרבים ששניהם יכלו ללכת לכאן או לכאן, או שוד בירושלים במשחק מזעזע שלנו, או עוד משחק נגד ראשל"צ שגירדנו הארכה. שוב, המון מזל. מבחינת יכולת נטו, אנחנו שווים הרבה הרבה פחות מהמאזן שלנו. וכל זה לא מפריע לפרנקו לגנוב דעת על כך שעברנו "פציעות וטלטלות" (?!?!) למרות שאנחנו הקבוצה שנפצעה הכי מעט (וגם שיחקה מול הכי הרבה קבוצות פצועות), עברה הכי מעט טלטלות ועם הסגל הכי יציב מתחילת העונה, או לספר בלי בושה שאנחנו יותר טובים מהמאזן שלנו.
אני אשמח לשמוע למה אברהמי לא מאמן יותר טוב מפרנקו, אם למרות תנאים הרבה, הרבה, הרבה יותר גרועים, הוא הביא את אותן תוצאות. באמת, אני חייב ליישב את הסתירה הזאת. איך אפשר לחשוב שמצד אחד דני פרנקו מאמן כדורסל יותר טוב (או אפילו באותה רמה), ומצד שני בתנאים כל כך הרבה יותר טובים, עם תקציב יותר גבוה, עם חופש מקצועי מוחלט, עם המון מזל, הוא מגיע בדיוק לאותן תוצאות.
והעניין הוא לא שרון אברהמי שפוטר לפני למעלה משנה. העניין הוא מה זה אומר עלינו, אם מאמן בלי "שם" לא יכול לשרוד יותר מסיבוב אחד, למרות שהוא עושה עבודה הרבה יותר טובה ממאמן עם שם, ומוניטין, ותדמית של מאמן בכיר ומוח כדורסל ומה לא. הקהל שלנו לא מוכן ולא יהיה מוכן לקבל אף מאמן שהוא לא בעל "שם" ו-"תדמית" של מאמן בכיר, ולא ייתן שקט לשנייה לאף מאמן כזה. והשילוב של הגישה הזאת עם ההנהלה שלנו הוא הרסני. התוצאה הישירה של השילוב הזה היא שאין לנו ברירה אלא לקבל כל פעם קיסר אחר, שחושב שהוא הגיע אלינו מהאולימפוס, שיקבל שכר מופקע, יבחר רק את השחקנים שנוח לו וכיף לו לאמן בחסות ההנהלה האימפוטנטית שלנו שלא מסוגלת להציב גבולות, עד הכישלון הבלתי נמנע.
נערך לאחרונה על ידי יובל בתאריך 13 אפריל 2018, 06:07, נערך פעם אחת בסך הכל.
|