תראו קטע, הנה עוד מישהו שפעם דיבר בצורה אחת והיום מדבר אחרת - אחד, אולי אתם מכירים, בנימין נתניהו.
ציטוט:
זה היה תרגיל מרהיב. במשך עשר שנים האמנו כי המסתננים הם הבעיה. אתם יודעים - זה נושא מסובך, הם לא בדיוק פליטים, וכל אפריקה בדרך אלינו, והממשלה – בסדר, לא הייתי קורא להם "סרטן", אבל מצד שני, לא צריך להיות יפה נפש...
אבל לא. לביבי לא היה באמת אכפת מ-50 אלף פליטים. הם היו רק שפני ניסיון.
****
ב-2007, אז התחילו להגיע לכאן אלפי פליטים מסודן ומאריתריאה, סיוע לפליטים היה בקונצנזוס. ראש הממשלה אולמרט אמנם כבר התחיל להפחיד מפני "צונאמי" של פליטים מאפריקה, אבל ממשלתו העניקה להם אשרות, העיתונים כתבו באהדה על ה"פליטים" שישנים תחת כיפת השמיים, בגשם ובקור, ומאות אזרחים התארגנו באופן ספונטני ותרמו בגדים וציוד. הציבור הרחב היה אמפתי למצבם.
מילא הציבור, בנימין נתניהו עצמו קרא לקלוט אותם: "הפליטים שהגיעו הנה מסודן זקוקים להגנה ולמקלט, וקליטתם היא חובה מוסרית עליונה נוכח ההיסטוריה של העם היהודי וערכי הדמוקרטיה וההומניות", כך נכתב בעצומה שחתם עליה עם עוד 62 חברי כנסת. השנה היתה 2007 והוא היה באופוזיציה. גלעד ארדן (!) קרא לשר הפנים דאז לפתוח בפני פליטים הליך התאזרחות (!).
בפתח הדיון המיוחד בנושא הפליטים בוועדת הפנים של הכנסת, אמר היו"ר יורם מרציאנו: "דבר אחד ברור לנו, אותם אנשים שהגיעו לכאן מסודאן וביקשו מקלט בישראל, הם לא עבריינים ולא פושעים. הם אנשים שמבקשים לחוס על חייהם, ולשמור על ילדיהם."
תוך שנים מספר, מהאמת הפשוטה והבסיסית הזאת, לא נותר זכר בישראל.
****
הסודנים והאריתריאים חסו כאן מאז הגיעם תחת "הגנה קבוצתית מפני גירוש", ומכוחה הם מקבלים עד היום אשרת שהייה ממשרד הפנים. כלומר, כל הסודנים והאריתראים שוהים בישראל כחוק.
ב-2009 החל נתניהו לכהן כראש הממשלה, והמדינה נטלה מידי נציבות האו"ם לפליטים את האחריות לטיפול בבקשות המקלט. נדמה היה שזה סימן טוב ליישום אמנת הפליטים והסדרתה בנהלים, אך עד מהרה התברר כי מטרת היחידה היא דווקא לגרש כמה שיותר. כלומר, לגרש את הזרים השוהים בישראל אשר הם "בני גירוש" – ולפיכך, כפי שהודה בפני ראש היחידה לטיפול בבקשות מקלט, חיים אפרים, מטפלים בכולם – חוץ מבבקשות של סודנים ואריתראים, כי אותם ממילא אי אפשר לגרש.
אך אף שהמדינה עצמה העניקה לסודנים ולאריתראים הגנה קבוצתית ואשרת שהייה, פצחה הממשלה בקמפיין שבבסיסו הטענה שלא מדובר בפליטים, אלא ב"מסתננים לא חוקיים" שיש לגרש.
רוב רובם של כלי התקשורת מיהרו לאמץ את הטרמינולוגיה של הממשלה והחלו לכנות את הפליטים "מסתננים" ו"לא חוקיים", במקום לשאול את השאלה הבסיסית ביותר – אם אינם פליטים מדוע אתם נותנים להם אשרות ולא מגרשים אותם לארצות המוצא שלהם? הרי לכל העולם אתם מגרשים – לפיליפינים, לסרי לנקה, לגאנה, לקניה, למולדבה, מדוע לא לסודן ולאריתריאה?
הממשלה לא טרחה מעולם להסביר – כי איש לא ביקש הסבר. רק במקרים בודדים שנראים בדיעבד כפליטות פה, התגלתה האמת.
כך בדיון שהתקיים בוועדת הכנסת ב-2011 ציין סגן שר החוץ, דני איילון, כי "באריתריאה יש שלטון שמוגדר על-ידי כל הקהילה הבין-לאומית כשלטון שלא שומר על זכויות אדם, ומי שחוזר לשם, נתון בסכנה, כולל סכנת מוות".
מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, הודה ב-2012 בראיון גלי צה"ל כי "לסודן ואריתריאה אי אפשר לגרש מכיוון שצפויה להם שם סכנת חיים". שתי הודאות נדירות אלה, שדי בהן למחוץ את הטענה שאין מדובר בפליטים, שקעו בתהום הנשייה. איש כמעט לא עסק בעובדות, שכידוע לא מוכרות עיתונים.
כאשר המשטרה שהיתה זקוקה לתוספת כוח אדם בתל אביב הציגה בישיבת הכנסת דו"ח שעסק בפשיעה של פליטים (שהיתה נמוכה משמעותית מאשר הפשיעה בקרב הישראלים), עטו על כך העיתונאים כמוצאי שלל רב. "עלייה באלימות בקרב מסתננים" (וואלה! 23.05.2011) "עלייה בפשיעה של מסתננים מאפריקה" (nrg 23.05.2011) זעקו הכותרות – אף שבפועל (וכפי שצוין באותיות הקטנות בגוף הכתבה) היתה דווקא ירידה – בגלל הגידול במספר הפליטים, העלייה היתה במספרים אך לא באחוזים.
מכאן החלה צומחת "פאניקה ציבורית" - עיתונאים בכירים ועורכים הצטרפו לחגיגה, הבליטו באורח חסר תקדים כל חשד לפשע של פליט בעוד הם מתעלמים מכל מקרי האונס שביצעו "סתם" גברים יהודים באותו שבוע. התקשורת יצרה את המשוואה של "תושבי דרום תל אביב" (קבוצה קיצונית של תושבים שאיש לא בחר בהם לייצג את תושבי השכונות) נגד "ארגוני זכויות האדם" וכך יצרה נרטיב שקרי של מאבק סכום אפס בין אשכנזים למזרחיים.
כלי התקשורת התחרו בתיאורי ה"קטסטרופה" בדרום תל אביב, תוך שימוש גזעני בביטויים כמו "הארלם" ותמונות "מפחידות" של אנשים שחורי עור שוכבים על הדשא, רחמנא ליצלן - ובראשם דני קושמרו, אראל סגל, בן דרור ימיני, אמנון לוי ואמנון אברמוביץ'. הגדיל לעשות אוהד חמו, שנשלח בידי אופן שישי של חדשות 2 היישר מן השטחים, עם השכפ"ץ, לדרום תל אביב בלילה (!) ושרד כדי לספר.
לאחר שבציבור השתרשה האמונה כי מדובר באוכלוסייה של שודדים ואנסים הבאים לכלותנו, יכלה הממשלה לעבור לשלב הבא בניסוי - הקמת כלא ענקי במדבר וכליאה ממושכת של הפליטים; הרי מקומם של פושעים הוא בכלא. בינואר 2012 כבר אושר בכנסת החוק שיאפשר את כליאת הפליטים, והחלו מיד בהקמתו.
ההד המטורף שהעניקה התקשורת לבעיה בדרום תל אביב המריץ את הפוליטיקאים לרכוב על הגל. בהפגנה בשכונת התקווה במאי 2012, הפגנה נגד מדיניות הממשלה - השתתפו למרבה האבסורד כדוברים כמה פוליטיקאים מהקואליציה, והתחרו ביניהם בשלהוב הקהל. השיא היה באמירה הגזענית של מירי רגב "הסודנים הם סרטן", וההפגנה הסתיימה בלינץ' בגבר שחור עור (שניצל בעור שיניו) ובהרס של חנויות של פליטים. ראש הממשלה לא טרח להנמיך את גובה הלהבות. להפך. הלהבות היו דרושות כדי לשרוף כל אמפתיה לפליטים.
גם בית המשפט העליון, שאמנם הגביל את הכליאה, לא אזר אומץ מעולם לפסול כליל את עצם הפגיעה הקשה בחירות של בני אדם חפים מפשע, ששוהים בישראל כחוק. פרט ליחידי סגולה, איש מאנשי הרוח, מבכירי האקדמיה או מהמשפטנים לא יצא חוצץ מול העוול המשווע.
ככל שגברה ההסתה התרבו והלכו פשעי השנאה נגד פליטים, אך אלו מעולם לא עלו על סדר יומה של הממשלה. מהלינץ' בהבטום זרהום בתחנה המרכזית באר שבע ועד לרצח בביקיר עלי אדהם בפתח תקווה, דקירת התינוקת קאקו יורדנוס או השוטרים שרוצצו את גולגלתו של מוחמד יוסף בספטמבר האחרון והותירו אותו עם פגיעה מוחית נרחבת – איש בממשלה לא חשב לעצור ולגנות את התופעה או לפעול למיגורה. בשתיקתם הבוטה הם התירו את דמם של הפליטים.
כלי התקשורת המרכזיים נטו להמעיט בחומרת הפגיעה והתופעה. דוגמה מדהימה היא כתבה בוואלה (17.12.16) שנפתחת בעדות על "הרג הסודאני" ומסתיימת בעיסוק נרחב בדרישתם של התושבים וראש העיר למנוע מסודנים ואריתריאים לגור בעירם ו"להרוס" אותה. כך הפכו את הקורבן למקור הבעיה; עצם קיומו הוא "הפרעה" שמצדיקה בדיעבד כל אלימות. כל תקיפה היא בעצם התגוננות. הפליטים כבר אינם בני אדם ממש בעינינו; הם נחיל שחור חסר-שם, בלי עבר ועתיד, והמאפיין היחיד שלהם הוא היותם "מסתננים" – סכנה קיומית.
וכך, עשר שנים מאז הגיעו אלינו קבוצות הפליטים הראשונות, ושנים רבות אחרי שחדלו בכלל להגיע פליטים דרך גבול מצרים – הגיע הפתרון הסופי למה שהוגדר כ"בעיית המסתננים": גירוש בכפייה מישראל או כליאה ללא תאריך סיום. הגירוש, שהוכשר בבג"ץ, רק מוכיח שאכן מדובר בפליטים – כי לא מדובר על גירוש לארצם שלהם, אלא על שידול בכסף ובנשק של רואנדה, דיקטטורה מושחתת, שתסכים לקבל אותם לגבולה. כידוע ממקרים קודמים - הם לא יקבלו שם שום מעמד או סיוע – וייאלצו שוב לברוח. בפעם הבאה נראה אותם כנראה מוטלים על חופי אירופה, לאחר שיימשו גוויותיהם מהמים.
כל התהליך הזה, שבו החברה הישראלית התנערה מהחמלה שלה כלפי פליטים, זרקה לפח את ערכי היהדות וירקה על עברה שלה כמדינה שהוקמה בידי פליטים, כל התהליך הזה ארך פחות מעשר שנים. הפליטים היו רק מקרה מבחן – והממשלה רשמה הצלחה אדירה.
השתיקה שלנו בנושא הפליטים אותתה לממשלה הזאת שהיא יכולה לפעול באין מפריע. אם הצליחו להפוך את האנשים והילדים הזקוקים ביותר לחמלה, אנשים שנמלטו מרצח עם וממרתפי עינויים, לאיום קיומי שיש לחסל – הכול אפשרי.
********
הסתה, שלילת זכויות, מעצר ללא משפט, כליאה במחנה, גירוש – הפיילוט הצליח. עכשיו נפנה לדבר האמיתי.
הפללה של הבדואים כאוכלוסיית גנבים על ידי פוליטיקאים והתקשורת; נתניהו אומר כי הגידול שלהם הוא "עניין קיומי" למדינה היהודית; שוטרים יורים למוות במפגינים; ילדים וילדות פלסטיניים מוצגים ללא הרף כ"מחבלים פוטנציאליים"; יאיר לפיד נותן רישיון להרוג; נערים ונערות נורים למוות ברחוב; אח ואחות נוסעים במכונית, חיילים יורים בהם, האח נהרג - גם זה עובר בשקט. ארגוני זכויות אדם, שופטים, עיתונאים, למעשה כל מי שמבקר את הממשלה, מסומן כ"בוגד" או כ"מסייע לאויב". עבירות שבצידן עונש מוות. יום אחד נבין שהיינו צריכים למתוח את הגבול מזמן. זה יהיה כרגיל, מאוחר מדי.
זה הלינק לפוסט, אגב:
https://m.facebook.com/story.php?story_ ... =609804325