פורום השדים האדומים

אם זה מתיחס בעיקר לנוהגים באינטרנט - אז זה נראה לי מאוד מוזר שמשתמשי פורומים או טוקבקיסטים אנלפביתים אנונימיים (ואפילו במקומות האלה הם עדיין מיעוט) קובעים את הטון לפרופסורים באקדמיה ללשון.

פרס לעילגות

אני לא מסכים שהאקדמיה ללשון זה גוף מיותר. גוף כמוה חייב להיות לכל שפה שכן רוצה להמשיך לחיות ולהתפתח. האקדמיה אמורה להעשיר את השפה, ולתת כיוון ומסגרת מסויימת להתפתחות הזאת. אמורה לאפשר לאנשים שרוצים (גם אם אין הרבה כאלה) להתבטא בעברית נאותה ולהבינה ללא מאמץ מיוחד לעשות זאת. מה שאני מתכוון הוא - לא להרגיש ניכור כשאני קורא ספר מתורגם משפה זרה, לא להרגיש שהשפה לא מדברת אלי משום שהיא פשוט לגמרי לא בשימוש ביום-יום...ולקרוא לדוגמה ספר פילוסופיה מערבית בעברית זו בכלל יכולה להיות משימה כואבת במיוחד. כך שהאקדמיה לא מיותרת...

אבל אני כן מסכים שמי שנותן את הטון זה בסופו של דבר הציבור, שפות התחילו להשתנות הרבה פחות מאז תופעת תקשורת ההמונים וזה לאו דווקא טוב.
הבעיה שכאן מדובר על כתיב ולא דיבור, ועל מיעוט ולא מגמה נרחבת. האקדמיה לא לקחה תופעה חדשה ושילבה אותה במסגרת הקיימת כדי להעשיר את השפה. אלא פשוט הרסה מסגרת ישנה ודי בסיסית בתירוץ פשוט מופלץ - מי שכותב כך זה גם מיעוט (או שאני חי בעולם אחר) וגם כזה שלא באמת איכפת לו.

לא הבנתי את הנקודה שלך על התרגומים וספרי פילוסופיה. אתה יכול לכתוב טקסט שיהיה סופר סטנדרטי והכי תקני בעולם שעדיין יהיה כמעט בלתי אפשרי לקריאה.

תאחלס

אין חינוך?

תאחלס יכול להיות שאתה צודק, ואלה הם רק אותם מקרי קיצון יוצאים מן הכלל שנראים זוועה.

לגבי -

[זה קשור לנושא בעקיפין. זו הייתה סתם הבעת תסכול כללית לגבי עוני השפה.]
זה בדיוק מה שטענתי - כיום כמעט ואי אפשר לתרגם טקסט שמביע רעיונות מופשטים ועמוקים לעברית תקינה ושהוא יהיה קריא. קשה לתרגם אפילו סיפורת כי פשוט חסר מילים חיות בעברית. או שהמילה הנחוצה לא קיימת בכלל בעברית, או שהיא קיימת אבל לא נמצאת בשימוש בכלל ביום יום, וזה הופך את חווית הקריאה בעברית יותר מידי פעמים ללא נעימה במיוחד. וזה מפריע לי.
אני לא יודע מה הפתרון לזה, אבל מה שאני כן יודע (או יותר נכון מאוד חושד שכך יהיה) הוא שללא יד מכוונת העברית בעתיד הלא רחוק תהפוך לתערובת מכוערת של עברית ואנגלית, מה שניתן לראות כבר היום בסביבות הייטק. משתמשים הרבה מאוד פעמים באנגלית ואפילו ללא צורך בכלל (לוקיישן, קונקשן, אישיו, טופיק, אבסטרקטי...), בערך מה שקורה בהודו. ואת זה ממש לא הייתי רוצה לראות.

במשך אלפי שנים אכן לא היה צורך באקדמיות ללשון משום שהשפות התפתחו באופן אורגני באזורים מאוד מצומצים (עיר, כפר). ולכן ההשפעה הייתה הדדית והיא הייתה לרוב בין שפות אחיות, וזו יכולה להיות תופעה בהחלט חיובית. אבל, בעולם גלובאלי יחסי הגומלין שלנו הם הרבה מעבר לעיר-כפר שבוא כולם מכירים את כולם. וזה מצריך תקנים. וזה מצריך מוסדות. נוצר מצב שבו שפה אחת (אנגלית) משפיעה לא רק על שכנותיה, אלא גם על מסורות ותרבויות אחרות בצידו האחר של הגלובוס. ובזה אני לא רואה הרבה דברים טבעיים וחיוביים. הרי השפה היא ביתה של המחשבה, ואם רוצים להרוס את המחשבה (ואת התרבות) הורסים את השפה.

אני בטוח שיש כאלה שאין להם בעיה עם זה או שאפילו ישמחו אם בכלל נעבור יום אחד לאנגלית וזהו...לא מנסה לשכנע אותם. סתם מביא נקודה למחשבה למי שאולי אף פעם לא חשב על זה.

כל מה שאני טוען הוא שעברית רחוקה מאוד מלהשלים את התהליך הפיכתה לשפה חייה מן המניין. אותו תהליך שהחל מלמעלה למטה, מה"אקדמאים" ל"המונים" (והעובדה שזה בכלל קרה היא לא פחות מנס), החייאה אקטיבית של השפה. שוב, אתה יכול לראות בזה כדבר חיובי או שלילי, זו לא הנקודה, הרי אם לא היה את "אליעזר בן יהודה והחברים הפנאטים שלו", כנראה היינו עכשיו מתכתבים ברוסית, גרמנית או אנגלית, ויש כאלה שהיו רואים בזה בהחלט דבר עדיף. לדעתי אם כבר התהליך החל, חובה להשלים אותו (באיזו דרך זו שאלה אחרת, יכול להיות שהאקדמיה ללשון במתכונתה הנוכחית היא לא הדרך הנכונה).

בכל מקרה, ונקודת מבטך ברורה לי.

עכשיו אין לי שום בעיה עם זה שאנשים באקדמיה ימציאו מילים ויראו אם הם יתפסו בציבור

פרס לעילגות

מי אומר AMNAM?

במציאות היום בגלל שאנשים כותבים בלי ניקוד העברית הופכת להיות עילגת. אנשים הוגים צהריים (בקמץ) במקום צוהריים (שנכתבת בעקרון בקמץ קטן). אנשים הוגים אמנם במקום אומנם וכן הלאה.
המטרה היא פשוט להתאים את השפה כמו שצריך.

אין ממש קשר בין שינויים בהגייה ובאיות לבין עילגות.
שפות משתנות, כל הזמן, זה לא משהו שלילי, ובכל מקרה, אקדמיות שמרניות שמקדשות נקודה אקראית בהתפתחות השפה לא יכולות לעצור את התהליכים האלו.

ובתכלס, חוקי הכתיב המלא הם די מחורבנים, זו הסיבה שדורות של מורי לשון ועלוקות באינטרנט לא הצליחו ממש להשריש אותם בציבור הרחב.

עריכה: ראוי ציין שכל פתרון שיבוא פה יהיה בעייתי בגלל העובדה הפשוטה שבעברית יש תנועות שאין להם אות. תיאוריטית אפשר לנסות לעשות שינוי רדיקלי בשפה שיפתור את הבעיה הזו, אבל שינויים רדיקליים כאלו לרוב לא עובדים טוב.

זה לא שינויים בהגייה. אל תייפייף את זה. זו הגייה לא נכונה.

אני לא מייפיף כלום, מדובר במילים שפעם ההגייה הנפוצה שלהם היתה אחת, והיום היא אחרת*, זו ההגדרה המילונית לשינוי הגייה. זה דבר מאד נורמלי והשפות היחידות שבהן זה לא קורה הן שפות מתות.
עכשיו נכון, אפשר להחליט שכל שינוי מההגייה הנפוצה בנקודת זמן אקראית היא הגייה "לא נכונה", ואפילו אם נעזוב את השאלה של מי מחליט את הדברים האלו ובאיזו סמכות, ואפילו אם נתעלם מהעובדה שדברים כאלו לא עבדו אף פעם בהסיטוריה של העולם, מדובר במאבק שאם הוא יצליח (ועוד פעם, הוא לא) כל מה שהוא ישיג זה להפוך את השפה לסטטית וארכאית, שני דברים שלדעתי הם לא סופר רצויים בשפה חיה.

* במאמר מוסגר ראוי לציין שתמיד יש חלק מדוברי השפה שמבטאים מילים בצורה לא סטנדרטית. לרוב יש להם סיבות די טובות לזה, מה שכמובן לא מונע מאנשים מלקרוא להם בשמות תואר יפים מ"טיפשים" עד "מחרבי תרבות". אבל זה נושא קצת נפרד.

לפי דעתי, זה טוב שיש גוף כמו האקדמיה ללשון עברית, וזה גם טוב שהאקדמיה היא לא שמרנית מדי ומרשה לעצמה לבצע שינויים.
שפה זה לא דבר סטטי, אלא דבר חי ודינמי. יפה שהאקדמיה ללשון מבצעת שינויים ומאפשרת לשפה להתקדם עם הזמן. שאפו.

מה ז"א?
ההגייה הנפוצה היתה צוהריים והיום היא צהריים? אם כן, אז זו הגייה שגויה זה לא שינוי. אתה לא יכול לפרש קמץ קטן איך שבא לך.
שינוי זה שבמקום להגיד ללבוש גרביים אומרים עכשיו לגרוב גרביים (אגב המצאה של ילדים שהאקדמיה נכנעה לה והיום היא נחשבת משלב גבוה).