Noam כתב:
מעולם לא נתקלתי בגבר שמילא תפקיד כזה, זה מרגש מאוד.
כאילו, שמעתי על מש"קי ת"ש בגדודים החרדיים (ואפילו פעם ראיתי אחד בתחנת אוטובוס), אבל לדעתי זה קרה אחרי תקופתך.
אתה מכיר אנשים בקישור שיכולים למשוך אותי למחלקה?
בכל מקרה, לעניין. אני מאוד מסכים עם מה שאתה אומר לגבי האנרכיזם. זה דיון די עמוק ומאוד לא קשור, אבל אני מאמין (אם כי אני מכיר אנשים שיטענו בדיוק ההפך) שאנרכיה היא נקודת הקצה של הסקאלה של הליברליזם. מכיוון שאיני אנרכיסט מוחלט (אם לתמצת למשפט אחד - אני כן חושב שצריך מסגרות של חוק ומדינה ולא אנרכיזם מוחלט, אבל שהמדינה היא מכשיר שנועד לשרת את תושביה ולא להפך) אז אין בינינו מחלוקת בנושא.
אני לא מסכים עם הטענה על האקט של הקריאה לסרבנות, אבל יותר מזה אני לא לגמרי מבין מה בוער לציין את נושא חשיבות החוק, אפילו בלי לחוות דעה, בהקשר של אדום נחמד.
אצטט, ברשותך, את היועמ"ש לשעבר חיים כהן, בהתייחסו לחוק האוסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים (אותו הוא הורה לא לאכוף עד שבוטל): "חשבתי שמחובתי שלא לקיים חוק שהוא לפי דעתי בלתי מוסרי. אנחנו דרשנו מן השופטים הגרמנים שלא יבצעו את החוקים של הנאצים כשהיו אנטי-מוסריים בעיניהם, ואני חושב שזו חובה המוטלת על שופט ועל יועץ משפטי שלא ייתנו את ידם לביצוע חוקים שהם לפי מיטב מצפונם בלתי מוסריי"
למרות שההשוואה בין המצב בגרמניה למה שקורה אצלינו הוא מופרך בעייני,
אין שום בעיה שיגיש אדום נחמד או כל מי שחושב שהדבר אינו מוסרי בג"ץ כנגד צה"ל ושירותו בשטחים, אבל ממה שאני יודע במקרי העבר, כל הפסיקות היו נגד העותרים (למעט אם הם ביקשו לא לשרת כלל בצה"ל מסיבות מוסריות/פצפיסטיות):
הכל מויקיפדיה:
כבר בפסק הדין של בג"ץ 470/80 אלגזי נ' שר הביטחון נקבע כי סרבנות סלקטיבית איננה חוקית. השופטים קבעו כי "שום מערכת צבאית אינה יכולה להשלים עם קיומו של עקרון כללי שעל פיו יוכלו חיילים אלה או אחרים להכתיב לה היכן ישרתו, בין מטעמים כלכליים או חברתיים ובין מטעמי מצפון".
בשנת 1983 בעקבות מאסרו וסירבו לשרת טען יעקב שיין בבג"ץ 734/83 נגד שר הביטחון ששהות צה"ל בלבנון אינה חוקית. השופט אילון דן בכך בבית המשפט וכן כתב מאמר על כך לפי המשפט העברי.[41][42] בבג"ץ זה קבע:
זוהי סרבנות גיוס, שיסודה בנימוקים אידיאולוגיים-פוליטיים שלא להילחם במקום מסויים, וההכרה בה פוגעת בתקינות ההליך הדמוקרטי של המערכת השלטונית בישראל בקבלת החלטותיה, וגורמת היא לאפליה בתחום הגיוס הצבאי. סרבנות סלקטיבית זו לא תוענק לה הכרה גם באותן מדינות, המכירות בזכות הסרבנות הכללית כגורם לפטור משירות צבאי, וקל וחומר שאין מקום להכרה בסרבנות גיוס סלקטיבית זו במערכת המשפט הישראלית, שאינה מעניקה הכרה לסרבנות גיוס, כזכות, לשחרור גבר יוצא צבא מהשירות הצבאי...
בסוף 2002 סיכם בג"ץ את התקדימים בעניין זה, על פיהן סרבנות מוחלטת לשירות בצבא מטעמי מצפון היא צעד לגיטימי, אך סרבנות סלקטיבית למילוי פקודות מסוימות אינה לגיטימית.[15][43]
"החומרה שבמתן פטור מקיום חובה המוטלת על הכול בולטת לעין. תופעת הסרבנות המצפונית הסלקטיבית היא מטבעה רחבה יותר מזו ה"מלאה", והיא מעוררת במלוא העצמה את תחושת ההפליה בין "דם לדם". אך מעבר לכך: יש לה השלכות על שיקולי הביטחון עצמם, שכן עניין לנו בקבוצה שיש לה נטייה לגדול. מעבר לכך, בחברה פלורליסטית כשלנו, ההכרה בסרבנות המצפון הסלקטיבית עשויה לרופף את החישוקים המחזיקים אותנו כעם. אתמול ההתנגדות הייתה לשרת בדרום לבנון. היום ההתנגדות היא לשרת ביהודה והשומרון. מחר ההתנגדות תהיה להסרת מאחזים אלו או אחרים באזור. הצבא של העם עשוי להפוך לצבא של עממים המורכבים מיחידות שונות שלכל אחת מהן תחומים שבהם מותר לה לפעול מצפונית, ותחומים אחרים שבהן נאסר עליה מצפונית מלפעול. בחברה מקוטבת כשלנו, זהו שיקול כבד משקל."
כיצד תקבל ותתיחס לחיילים שביום הפקודה (שנקווה שתגיע במהרה) יסרבו לפנות מאחזים וישובים בשטחים כי זה לא מוסרי בעייניהם לעקור יהודים מביתם?