אני מנסה, ואשמח אם תיענו (ותחסכו ממני תגובות רוויות קללות), ליצור כאן דיון רציני ומפוכח, על המצב שנוצר בין האוהדים לשחקנים. אני מבין, וגם שותף, לכל רגשות הזעם על התבוסה הכואבת בדרבי. אבל, כרגע יש קבוצה שנקראת 'הפועל תל אביב', ואתמול, למעלה מ-1,000 איש ליוו אותה למשחק החוץ באשדוד. מצד אחד, הקהל שר, וכאילו מעודד. מצד שני, אין חיבור בין הקהל לשחקנים, ועיקר החיבור הוא קללות. לפני המשחק, במהלכו ובסופו. גם כשהשחקנים מתאמצים ורוצים, הם סופגים קללות. גם כשהם מנצחים, ומחפשים את אהבת הקהל, הם מקבלים "השחקנים יא בני זונות". המצב הזה פוגע במוטיבציה של השחקנים. רואים שיש שחקנים שרוצים להתחבר לקהל, ולשאוב ממנו אנרגיות (למשל: עומרי אלטמן, אביחי ובן רייכרט), אבל הקהל דוחה אותם. יותר מכך, שחקנים שהקהל לא אוהב (ורטה, שיש, דגני) סופגים קללות וקריאות בוז ברמה שכבר מקשה עליהם לתפקד (ובבקשה, תחסכו ממני את התגובות על הרמה שלהם. אני יודע). נכון ששחקנים משחקים עבור משכורת, ומשכורת יפה מאוד בדר"כ, אבל קשה לשחק כשאתה יודע שהקהל שלך שונא אותך, ורק מחכה שתעשה טעות. התוצאה היא מין גלגל כזה, שבו הקבוצה חלשה -> הקהל מחליש -> הקבוצה חלשה יותר וכן הלאה. צריך לחשוב איך קוטעים את הגלגל הזה, שלא משרת אף אחד. אולי רק את אלה מבינינו שרוצים להביא את הקבוצה לפירוק. אז בהנחה שאנו לא רוצים להביא את הקבוצה לירידת ליגה ולפירוק, מה ניתן לעשות כדי לקטוע את המעגל הזה?
|