teknoboy כתב:
מאד מאד מאד נכון. ובגלל זה רוב הויכוחים כאן הם בעצם חסרי ערך (אני אומר את זה למרות שאני משום מה מנסה להשתתף לפעמים ומצפה לשכנע...)
אני יודע את זה, כי אני גדלתי בעולם אמונות ימני, ושנים רבות הייתי שם, מתווכח בחום עם אנשים שטענו מולי אז את מה שאני טוען היום (מקווה שהייתי יותר כמו אופיסר, ופחות כמו השאר שבאותו צד...).
איך לא ראיתי אז את מה שאני רואה היום?
כמו שאומר הכותב, כשאתה כל כך מאמין בדעתך (זה קורה בדרך כלל כשנולדת לתוך זה, וזה בדרך כלל בעיניינים פוליטיים), אתה פשוט לא מסוגל לראות את הדברים האחרים. זה בלתי אפשרי, ואנשים גם באמת משוכנעים שהם כן רואים/מקשיבים/שוקלים את הדברים האחרים, ומחליטים החלטה רציונלית. זה בדיוק הדיסוננס הקוגניטיבי.
איך קרה שעברתי בכל זאת צד?
אני חושב שמי שעובר צד הוא אחד מכמה אפשרויות: 1. מישהו שעבר איזשהו ארוע מטלטל/טראומטי 2. מישהו שבאופן כלשהו התרחק מפוליטיקה והכרוך בזה מבחינה מחשבתית לזמן ארוך, כך שתופעת הדיסוננס הקוגניטיבי כבר לא רלוונטית לגביו 3. אנשים מאד מיוחדים, שבאמת יכולים לנתק את עצמם רגשית/אמונית ולבחון כל דבר בעולם באופן נקי.
באופן אישי אני חושב הרבה על איך זה קרה לי. אני משנות התשעים המוקדמות לא הצבעתי לכנסת, ועם השנים ניתקתי את עצמי בכוח מהמחשבות על העולם הזה. לא היו לי עיתונים בבית, לא ראיתי או הקשבתי לחדשות, התרחקתי מכל דבר שקשור בזה. כל זה היה בגלל תחושת גועל מהתחום הזה בארץ, וגבלל שבטיול אחד של כמה שבועות בצרפת כל כך נהניתי לא לדעת מה קורה, בארץ, עד שהמשכתי את זה להמון שנים כשחזרתי. כל זה ממש בלי קשר לדעות פוליטיות.
אח"כ חייתי 5 שנים באוסטרליה, וכנראה פתאום ראיתי מה זו דמוקרטיה, מה זו סובלנות לזרים, מה זו ארץ הגירה. פתאום דברים שמתנהלים בארץ נראו לי בלתי נתפסים.
כל הזום אאוט הזה מוריד לגמרי את הדיסוננס הקוגניטיבי ומאפשר לך להסתכל על דברים אחרת.
השינוי הזה לעולם לא היה יכול לקרות מויכוח עם אנשים. רהוטים, נחמדים וחכמים ככל שיהיו...