לא נכנסתי עוד ללינק, אכבד אותו בכניסה מהמחשב,
אבל יש הבדל גדול בין פעולה שאדם נוקט במצב לחץ לבין רצח מתוכנן ומחושב.
רצח: לקחת סכין, לתצפת ולתקוף אישה חפה מפשע
פעולה בלחץ: וידוא הריגה על ילדה ששניה לפני דקרה אנשים
לטובת המשתמש אלפקה שבתגובתו רמז על כך שאולי חיילי צהל הם רוצחים.
ואחרי קריאת הכתבה, אכן מדובר ברצח שמגיע אחרי סדרה של אירועים ששמים את הבן אדם בלחץ עצום, ולא כמו שאנחנו מתארים רצח (כאמור-מתוכנן ומחושב), ועדיין זה ניסוי מטורף. מה שמעניין זה הטראומה הנפשית של האנשים האלה ואם הם יכולים לתבוע את הבן אדם שעשה להם את זה
ציטוט:
כמובן, לא כל שלושה מארבעה אנשים יהרגו אדם סתם כדי למצוא חן בעיני הזולת. הסיפור האמיתי על המתיחה הזאת מתחיל חודשים קודם לכן. כריס הוא לא סתם עובר אורח שהוגרל מהרחוב, הוא הגיש מועמדות לסדרת ריאליטי חדשה של דרן בראון. באודישן, כריס התבקש למלא טופס בחדר אחד עם שאר המועמדים. אלא ששלושה מהמועמדים היו שחקנים. בראון ביקש מהשחקנים לשבת, ואז לעמוד שוב, בכל פעם שנשמע הפעמון. כריס נבחר כי הוא התיישב כשהם התיישבו, ונעמד כשהם נעמדו, מבלי לשאול שאלות. אפילו כשהשחקנים כבר יצאו מהחדר, ארבעה מהמועמדים המשיכו לקום ולשבת לקול צלצול הפעמון. ההפקה הודיעה לארבעת המועמדים הצייתנים ביותר - כריס, לורה, מרטין וחנה, שהם לא נבחרו לריאליטי. רק אז התחיל הריאליטי האמיתי.
למה מה שאסור לאוניברסיטת סטנפורד מותר לצ'אנל 4?
אבל הניסויים הקלאסיים בסמכות ורצייה חברתית של מילגרם וזימברדו עשו עוד משהו: הם הביאו לכינונן של ועדות אתיקה ולקביעת כללים נוקשים לניסויים בבני אדם. אף אוניברסיטה לא יכולה היום לשחזר את הניסויים האלה. הם גרמו נזק נפשי עמוק למשתתפים בהם, שהיו צריכים להתמודד כל חייהם עם הידיעה הנוראית למה הם מסוגלים.
תשובה לתהיות שלי...
ובהמשך הכתבה עושים הפוך על הפוך: כל אחד מהמשתתפים בתרגיל יכל לעצור ולהגיד שהוא לא משתתף ואף להתנגד למתיחה הזאת, אבל הרייטינג חזק מהכל.
סוף סוף מאקו מביאים תוכן עמוק ולא רק סירטון מטופש שלא מבינים בו דבר (מתערב שזה מתורגם)