תניח את המספריים ובוא נדבר על זה כתב:
הירצחו של אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל, בדרכו הביתה מסעודת החג בירושלים, אינו טיעון בוויכוח פוליטי.
אבנים, ולא רק אבנים, נזרקות בירושלים כל יום. ומטריף אותי לדעת שאם אלכסנדר היה שורד את ההתקפה, לא היו שום "ישיבות חירום" של ביבי, שום הצהרות על "פריסת מאות שוטרים" של ברקת ושום כלום. בהיעדר האפשרות לעשות קצת הון פוליטי מהרצח, הפוליטיקאים והתקשורת היו מתעלמים מהמתרחש בירושלים - כרגיל.
עכשיו בטח יציפו את מזרח העיר בשוטרים, יקימו כמה חסימות, ירססו כמה בתי ספר בבואש, ישלחו פקחים לחלק דו"חות על שטויות ועוד שבוע יתקפלו משם חזרה. ורק כמה פוליטיקאים מקומיים, אנשי מקצוע ופעילים - מימין ומשמאל - ימשיכו בכוחותיהם הדלים לנסות לייצב קצת את המצב ולשפר אותו.
אלכסנדר היה קרבן חף מפשע של סכסוך לאומי בן 100 שנה על השליטה בארץ. לכן, בהנחה שהסכסוך הזה לא עומד להיפתר בקרוב, כל מה שאפשר לעשות זה לשייף ולרכך את התופעות היותר אלימות והרסניות שלו ואת זה, בעבודה נכונה, אפשר לעשות. אבל לעשות 24/7, לא כשמישהו נרצח.
זה אומר שיטור, אכיפה וענישה על מי שפועל באלימות. כל הזמן - להבדיל מכניסה ברבאק וענישה קולקטיבית פעם בכמה חודשים, כשנושא עולה לכותרות, ואז התקפלות עד הפעם הבאה. וזה אומר עוד דברים.
לדוגמא: בצור באהר, המקום ממנו הגיעו כנראה זורקי האבנים, יש נוכחות לא מבוטלת של חמאס ופסיכים אחרים. יש גם מנהל קהילתי מתפקד, שעבר בשנים האחרונות דמוקרטיזציה ומקובל על התושבים, שעובד עם העירייה, מקדם פרויקטים יפים של חינוך, תשתיות ואיכות סביבה ועושה עבודה רצינית מול בני הנוער כדי למנוע מהם לזרוק אבנים.
הם לא ציונים ולא אוהבי ישראל. הם פלסטינים שרוצים לחיות כמו בני אדם גם במציאות של סכסוך ושלטון זר ויותר טוב מזה אין בנמצא. אז השאלה הגדולה היא איזה מהגורמים האלה יעשה טוב לתושבים ויהיה דומיננטי בקרבם וזה תלוי, לא מעט, בנו.
במציאות אחרת, הקיפוח והאפליה היו מתדלקים פשיעה פלילית רגילה. במציאות שלנו הם מתדלקים גם אותה וגם אלימות לאומנית. כי זה הטריק הכי ישן בספר של ארגוני טרור. קח נוער מוזנח, מופקר ואלים ותשכנע אותו להפנות את האלימות שלו כלפי האויב במקום, או בנוסף, לשכניו. ככה במקום להיות סתם קרימינל קטן, הוא יוכל להחזיק מעצמו גיבור לאומי.
אין שום חידוש במה שאני כותב כאן. בעירייה מבינים את זה, במשטרה ובשב"כ מבינים את זה ובארגוני החברה האזרחית הירושלמית מבינים את זה. רק שכולם נזהרים בלשונם מפחד התקינות הפוליטית החדשה, זאת שבה דרישה לטיפול מערכתי, להבדיל מדיבורי ה"להיכנס להם באמ-אמא", מקוטלגת כ"תמיכה בטרור".
אז צריך להגיד את זה. כרגע ישראל היא הריבון, אז שתעשה את מה שריבון עושה. ביטחון לכל התושבים, מפשיעה פלילית ולאומנית כאחד, חינוך, ביוב, כבישים, פארקים, תקציבים, כל החבילה.
ריבונות = אחריות. להתעורר כשמישהו נרצח ולעשות אוגה בוגה בתקשורת = חוסר אחריות.
האם זה ימנע את הרצח הבא? לא הייתי בונה על זה. האם זה הדבר הנכון לעשות בלי קשר? בהחלט. האם זה משהו שיכול לצאת ממנו רק טוב? חד משמעית.
שלא נדע עוד צער ובבניין ירושלים ננוחם.
https://www.facebook.com/TnyhtHmspryymWbwNdbrlZh/posts/992893867399291