כחילוני, אני לא ממש רואה דת (כל דת) כמשהו נפרד מהאנשים שמאמינים בה. ולמרות שיש חלקים בטקסטים הקדושים ביהדות שהם בעייתים מאד בעיניי, אני מכיר לא מעט אנשים יהודים דתיים שחיים באופן מוסרי מהמעלה הראשונה.
יש כמובן גם כאלו שלא.
הממסד הדתי בישראל הוא בעייתי מאד בעיניי, כמו גם הגדרה (או יש שיגידו אי ההגדרה) של הציונות למי הוא יהודי ומה זו יהדות.
20 כתב:
הדת היהודית המיינסטרימית בישראל אינה האופן שמרבית היהודים בעולם חיים את יהדותם. זאת ועוד - היא שונה דרמטית מהאופן בה התנהלה היהדות בגולה.
תיאולגית ופילוסופית, היהדות הרבנית בישראל הרבה יותר קרובה להידות הרבנית בגולה מאשר ליהדות הקונסרבטיבית והרפורמית.
Officer Barbrady כתב:
המושג "כפייה" חוזר פה הרבה. בואו נפריד בין הכפייה במרחב הציבורי לכפייה יחידנית. כפייה ציבורית יש כחלק מהחלטות הממשלות לאורך הדורות, כפייה ציבורית של גורמים וקבוצות הוא דבר נפוץ ולגיטימי. משרד התחבורה כופה עלי כביש ליד הבית, העירייה כופה עלי לאסוף את הצרכים של הכלב שלי, הממשלה כופה עלי לא לעשן בקניון. המרחב הציבורי הוא לא של קבוצת אנשים אחת והחוקים במרחב הזה, מטבע הדברים, נקבעים בעיקר דרך הפוליטיקה והממשלה. אז אין תחבורה ציבורית בשבת אבל הכבישים פתוחים ויש מוניות שירות, מי שרוצה יכול לנסוע ברכב הפרטי שלו ללא הפסקה.
כפייה על יחידים אין במדינת ישראל, שלא כמו במדינות מוסלמיות כמו איראן וסעודיה. אף אחד לא מכריח אותך לאכול רק כשר, אף אחד לא מכריח אותך לשמור שבת, אף אחד לא מכריח אותך לצום בכיפור. אין עונשים ואין שום עשיה כנגד בן אדם שלא מקיים את מצוות הדת(דעא"ש למשל, כורתים ידיים למי שלא מתפלל 5 פעמים ביום).
מי שמשרד הפנים הגדיר אותו כיהודי לא יכול להתחתן עם מי שמשרד הפנים הגדיר אותו כנצורי, זו בהחלט כפייה יחידנית, כמו גם הקטע הזה שאסור לך לגדל חזיר.
למרות שבאופן רחב יותר, אני בהחלט מסכים איתך שמדינה (כל מדינה) כופה המון דברים על אזרחיה, והייתי מוסיף שלדעתי המקורות של הכפיות האלו פחות חשובות מאשר אם אתה מסכים איתן באופן נקודתי, לפחות לאדם חילוני.