אמיר כתב:
גיא האדום כתב:
ההתרגשות שלהם היא לא התרגשות מכדורגל. זה הפטריוטיזם האמריקאי השחצני הרגיל. קריאות העידוד שלהם במגרש כדורגל זהות (בדיוק) לקריאות שלהם אחרי שבן לאדן חוסל.
יאללה כבר עם הקלישאות האלו, כאילו אם אתה "מבין בכדורגל" אז אתה תומך במדינה שאתה גר בה בגלל שהם משחקים טקטית נכון ולא בגלל איזשהו סוג של פטריוטיזם.
ואפשר לחשוב שאין לך אנשים בכל העולם שמתעניינים בכדורגל פעם בארבע שנים, יש לי חברים מצ'ילה, איטליה, אנגליה, הולנד (ועוד מלא מקומות) שלא היו הולכים לראות את גמר הצ'מפיונס ליג אם זה היה אצלם בחצר והם היו מקבלים כרטיסים חינם, אבל כשמגיע המונדיאל הם שמים על עצמם דגלים בצורת חולצות והולכים לעודד את המולדת.
גיא האדום כתב:
זה כבר עניין של טעם וריח. בעיני קריאות הUSA האלו הן טיפשיות וההתלהבות מ"הישגים" ספורטיבים ואפילו דיבורים על "מה הסיכוי שלנו לזכות בטורניר" (#Ibelievewewillwin) והכל בתחום שבו רוב הדוברים לא מבינים שום וכלום הן בין מגוחכות למעצבנות. אבל אני מקבל את זה שמי שאוהב פטריוטיזם נטול גבולות יכול להתאהב בהתלהבות האמריקאית.
נו באמת.
תסתכל על התגובות של התקשורת והקהל אחרי ההדחה שלהם, אלו לא תגובות של אנשים שחשבו שיש להם סיכוי אמיתי לזכות. ארה"ב היא מדינה גדולה ובלי עין הרע לא חסרים בה טמבלים (כמו בכל מקום) ככה שאני בטוח שאתה יכול למצוא אנשים שבאמת באמת חשבו שהם הולכים לקחת, אבל בגדול זה יותר בקטע של חשיבה חיובית ושטויות כאלו.
וממתי צריך להיות מבין גדול בספורט כדי להיות אוהד?
אם הולכים בגישה הזו אפשר לסגור את האולימפיאדה.
ראשית, לא רק שאתה קורא לציטוט הראשון שלי דברים שהם לא שם, אתה גם מוציא אותו מהקונטקסט שלו. לא שזה קשה לשמור אותו בקונטקסט שלו. כשלוחצים על "ציטוט" הפורום, במין קסם שכזה, שומר על הקונטקסט. כשעורכים את מה שמקבלים אז לא. הקונטקסט היה הטיעון שיש בהיפ שסביב הנבחרת האמריקאית התלהבות בתולית מכדורגל או מהמונדיאל. ואין. זאת לא התלהבות מכדורגל. זה היה יכול להיות אליפות העולם בדוקים. זה פטריוטיזם. ואין כאן שום דבר בתולי. זאת הגישה הרגילה של אמריקאים לארועי ספורט גדולים.
שנית, אני לא אמרתי שהאמריקאים חושבים שהם יזכו בטורניר (למרות שהמון המון חשבו שהיה להם סיכוי) אבל שהם מדברים בפנים רציניות על הסיכוי הזה ושהם שחצנים. הנסיון להכחיש את השחצנות האמריקאית, אם יש כזה, הוא לא רציני. כלומר, זה מתוך הנחה שיש הבדל מהותי בין "חשיבה חיובית ושטויות כאלו" לבין שחצנות.
לא קשה למצוא לזה עדויות. צריך רק לפתוח את הטלויזיה האמריקאית.
בESPN היו דיונים בין שדרנים שבהם הטיעון שהועלה הוא, פחות או יותר, "זה טורניר קשה. יהיה לנו לא קל בכלל לזכות בו. אנחנו פחות פייבוריטים כאן בהשוואה למקצועות ספורט אחרים כמו כדורסל." בעוד שכל אוהד כדורגל יודע שלאמריקאים אין שום סיכוי לזכות הטורניר ושהם רחוקים שנות דור מהכדורגל האירופאי והדרום אמריקאי. היו דיונים שכאלו אפילו במהלך ארועים אחרים בחודש האחרון כולל גמר הNBA ואליפות צרפת בטניס.
בחודשים האחרונים יורגן קלינסמן נשאל פעם אחר פעם על הסיכוי של ארה"ב לזכות במונדיאל. פעם אחר פעם. לא מה הסיכוי שחזירים יעופו אלא מה הסיכוי שארה"ב תזכה במונדיאל בברזיל. למרות שהסיכויים זהים. הוא אגב אמר להם את זה (אין שום סיכוי) ולא מעט אמריקאים, כולל פרשני ספורט, ביקרו אותו על כך ומצאו את האמירה מעליבה. תראה למשל כאן:
http://ftw.usatoday.com/2014/06/michael ... -klinsmann. לפני כמה שבועות העיתונאים המשיכו להציק לו על האמירות האלו אז הוא אמר להם שהנבחרת קנתה כרטיס טיסה חזרה לארה"ב ליום שאחרי הגמר "just in case".
אפשר להמשיך. למשל להזכיר את הכתבות הארוכות שמהללות את השחקנים האמריקאים ממוצא גרמני שבחרו לשחק בנבחרת ארה"ב על פני נבחרת גרמניה. היה ראיון עם אחד מהם, צ'נדלר אני חושב, שבו בשיא הרצינות דיברו על הבחירה הקשה בין הנבחרות וקלינסמן הסביר שזה בחירה ערכית שאין ממנה דרך חזרה. אני מניח שהרוב המכריע של הצופים לא הבינו את הבעייה הלוגית כאן.
ומה עם הסלוגן החדש שלהם, I believe that we will win?
אני מעולם לא אמרתי שצריך להיות מבין גדול בספורט כדי להיות אוהד. זה שזכותם להיות אוהדים לא פוגע בזכותי ללגלג על סוג האהדה הטיפשי הזה. ורק שיובהר, זה לא שרבים מה"אוהדים" האלו לא עוקבים אחרי כדורגל עולמי ולא בטוחים איפה קוסטה ישחק בשנה הבאה. זה הרבה יותר בסיסי מזה. לא מעט מה"אוהדים" האלו פשוט לא יודעים, ושאומרים להם הם מסרבים להאמין, שבכדורגל השעון לא עוצר בשוק כדור חוץ ובשום טיפול בשחקן אבל שלשופט יש שיקול דעת להחליט כמה זמן נראה לו מתאים להוסיף למשחק.
זה באמת לא מאוד שונה מהאוליפיאדה רק שאני לא זוכר כזאת התרגשות, כולל מקומות עבודה (אפילו שלי) שהודיעו על הפסקה של שעתיים בכל משחק, במשחקי בדמינטון של נבחרת ארה"ב בלונדון. שיהיה להם לבריאות והכל אבל מהצד זה טיפשי במיוחד.
אבל יש גם בשורות טובות. אפילו מעולות. הם הולכים הביתה.