אמיר כתב:
גיא האדום כתב:
אתה מכיר מחקר שקבע שזה טוב לבריאות?
אז עכשיו כל מה שלא נוכל להוכיח שהוא טוב לבריאות נהפוך ללא חוקי?
בחייך, זה לא רציני.
גיא האדום כתב:
בכל מקרה, אתה יודע שאין ממש הגדרה של מה היא "סכנה אמיתית" (ואני גם בספק אם נעשה מחקר ספציפי על מגרשי כדורגל הממוקמים ביפו), אבל פחות או יותר כל רופא יגיד לך שבכל כמות וגם בשטח פתוח זה מזיק לבריאות. לאנשים בריאים הנזק הוא קטן ולאנשים פחות בריאים (והכוונה לא לאנשים שחלילה על ערש דווי או הלוקים בליקוי נדיר אלא למשל לכל אסמתי) הנזק יותר משמעותי. בין אם הנזק הוא קטן או גדול (ואיך אתה מגדיר בכלל נזק קטן או גדול?), בעיני רבים אין לו שום הצדקה. עישון היא פעולה לא הכרחית ולא מועילה ולכן היא לא יכולה להצדיק אפילו פגיעה שהיא פחות מנוראית בבריאות.
יש ערמות של הגדות, הן מטקוסיקולוגיה והן מאפידמיולוגיה.
רבאק, יש כמות של ציאניד שמותרת במזון, אבל איכשהו ניקוטין הוא החומר היחיד בעולם שאפילו אטום אחד ממנו הוא בלתי מתקבל על הדעת.
גיא האדום כתב:
מעבר לזה, במידה מסויימת אני יכול להסכים עם חלק מהטיעון שלך (למרות שלא באופן מלא) אבל קשה לי לראות איך זה ישנה מהותית את המסקנות.
סוגיית הריח היא בטח חלק מהעניין. במילים אחרות, אם מחר מישהו היה ממציא סיגריה שמפיצה עשן כמו סיגריה רגילה, שמסריחה כמו סיגריה רגילה, יוצרת את אותה תחושה לא נעימה בגרון אצל לא מעשנים, אבל שלא מעלה את הסיכון לסרטן ושרעליה יוצאים מהגוף תוך יום, עדיין הייתה סיבה טובה מאוד למחוקק להגביל מאוד את השימוש הציבורי בה. לגיטימי למחוקק להגביל מזיקים ומטרדים גם אם הם לא גורמים לסרטן.
לגבי סוגיית הבריאות והחוקיות אני לא מסכים ואני חושב שרוב המתנגדים לסיגריות לא מגיעים משם. במילים אחרות, אם מחר מישהו היה ממציא סיגריה שלא מפיצה עשן או ריח אבל גורמת נזקים בריאותיים דומים למעשן אני מוכן להעריך שההגבלות המשפטיות עליה יהיו קטנות ודי זניחות ובצדק.
אני אישית לא חושב שריח זו סיבה מספיק טובה למחוקק להדרש לנקודה הזו, והיא גם יוצרת תקדים די בעייתי.
והבעיה היא שמתנהל פה דיון לא בידיים נקיות.
וזה רלוונטי לדיון, כי אם הם הטענה היתה של הריח בלבד, אני מנחש שהם לא היו מקבלים תמיכה כזו בציבור או בכנסת.
יש הגדרות בטקוסיקולוגיה או מאפידמיולוגיה באשר למושג "סכנה אמיתית"? מה ההגדרות האלו?
ההשוואה של ציאניד במוצרי מזון פשוט אינה רלוונטית. ראשית, כמו שאמרתי לך, זה לא מפריע לי במיוחד שאנשים מזיקים לבריאותם. אם אנשים רוצים לאכול ציאניד, שיהיה להם לבריאות. השאלה היא האם יש מוצרים שפולטים ציאניד שאני, כמישהו שנמצא ליד זולל הציאניד, מחוייב לצרוך. יש כאלו? שנית, האם יש מוצרי מזון שהיצרנים מוסיפים להם ציאניד, ולו בכמויות קטנות, בכוונה? אם שני התנאים האלו היו קיימים - אם היו מוצרים שאין בהם תועלת מיוחדת שהיו פולטים לאוויר ציאניד, ולו בכמויות קטנות, שאחרים היו קולטים, אכן היה ראוי להגביל את השימוש בהם בשטחים ציבוריים.
ולבסוף, באשר לריח, תן לי להרגיע את דעתך. אין כאן תקדים. יש מאות או לא אלפים של חוקים, דיונים משפטיים, תקדימים, תביעות, החלטות מנהליות, אני מעריך שבכל מדינה בעולם, שעוסקות במפגעי ריח. לפי רוב המפגעים האלו הם לא אישיים כמו סיגריה אבל המדינה מבצעת רגולציה של מפגעי ריח כעניין שבשגרה. הדברים בדר"כ נעשים תחת המטרייה של דיני הנזיקין (ולפעמים דיני איכות הסביבה) אבל במקרה של הסיגריות זה פשוט לא אפקטיבי שכל ניזוק יתבע כל מזיק (גם אם הנזק היה לא יותר מ"ריח") ולכן המדינה מבצעת רגולציה של האינטראקציה הזאת (וגם זה אינו תקדים).
ברור שאם המפגע של הסיגריה היה ריח בלי פגיעה בריאותית הרגולציה הייתה חלשה יותר. אז מה? בפועל יש את שניהם וכל אחד כלעצמו מצדיק רמה מסויימת של רגולציה, ושניהם ביחד מצדיקים רמה גבוהה יותר.
אני אגב בכלל לא מבין את הטיעון שלך. מצד אחד אתה אומר "זה מגיע משני מקומות, אנשים שלא אוהבים את הריח..." ומצד שני אתה אומר "אם הם הטענה היתה של הריח בלבד, אני מנחש שהם לא היו מקבלים תמיכה כזו בציבור או בכנסת". אתה מצייר כאן תמונה של גוף של אנשים ששונאים את הריח של הסיגריות ובאיזה יכולת היפנוטית מדהימה הם הצליחו לשכנע את הציבור ואת הכנסת, שבעקרון אין להם ממש בעייה עם הריח של הסיגריות (האמנם?), שמטעמים בריאותיים (שלא באמת מעניינים את אותו גוף) צריך להעביר חוקים בנושא. הזאת הטענה? לדעתי כולם יודעים, או צריכים לדעת, שהאיסור על עישון במקומות ציבוריים מגיע משני המקומות האלו.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
