פורום השדים האדומים

קרל, לא אנטלגנטי להתיחס לכסף שיוצא על כרטיסים וכיו"ב כהשקעה תחליפית למניה במועדון.
אוהד יצתרך להוציא גם וגם (ראה עמותת הכדורסל).

מי שחבר עמותה מקבל תשורה יפה מאוד בכל מיני הנחות ובשיריון כרטיסים למשחקים

קרל, לא אנטלגנטי להתיחס לכסף שיוצא על כרטיסים וכיו"ב כהשקעה תחליפית למניה במועדון.
אוהד יצתרך להוציא גם וגם (ראה עמותת הכדורסל).

מטרה ריאלית יותר היא ליצר קרן בבעלות אוהדים שתרכוש אחוז מהמועדון שיחיב כל בעלים לבקרה על הספרים.

הטענה שבישראל מודל קבוצת אוהדים לא יכול להצליח היא טענה כמעט אנטישמית. היא הרי לא מבוססת על כלום, בעוד שמודלים של בעלות פרטית קורסים פה כל שני וחמישי ומפרקים מועדונים שקיימים עשרות שנים.

וגם אם מתעקשים להישאר בגבולות המוכר ולא לאמץ מודלים מצליחים ממעבר לים (אלוהים יודע למה), מודל קבוצת הכדורסל מצליח מקצועית במידה שאף אחד לא העז לדמיין בכלל, וזאת למרות שמבחינה חברתית התגייסות החברים לפרויקט הוא קטן בהרבה מהפוטנציאל (בעיקר מכיוון שכדורסל הוא פשוט משחק לא פופולארי מספיק).

אני אוהד הפועל הרבה לפני שאני איש פוליטי, כך שכל הניסיון להציג פה תמונה כאילו אני מגיע ממקום פוליטי בלבד הוא פשוט לא נכון. אני באמת ובתמים מאמין שקבוצה בשליטה חלקית או מלאה של אוהדים היא מודל נכון לא רק ערכית ומוסרית, אלא גם מקצועית .

אנשים פה מדברים על כך שהם לא מוכנים להשקיע 1000 שקלים בשנה, למשל, על בעלות. רבאק, יש אלפי אוהדים של הפועל תל-אביב שמשקיעים הרבה יותר מכך בשנה: משחקי בית, משחקי חוץ, אירופה, נסיעות, מזנון. כל הדברים האלה מגיעים לאלפי שקלים בשנה, שהולכים לכיס של איש אחד. למה? למה שזה לא יחזור אליכם?
בשנים האחרונות אני חורש את אירופה ולומד מודלים של התנהלות בספורט בכל היבשת. עם הזמן, המשאלה "הלוואי עלינו!" הפכה לשאלה "אז למה לא אצלנו?". הדברים הרבה פחות מסובכים ממה שהם נראים, וטומנים בחובם כל-כך הרבה יתרונות.
תחשבו לרגע על מצב בו:

1. סדר העדיפויות התקציבי של המועדון נקבע באופו דמוקרטי (השקעה בחיזוק לעומת השקעה בנוער, למשל).
2. אנשי ההנהלה היו כולם דמויות שאפשר לסמוך עליהן בעיניים עצומות. אנשים שחיים ונושמים את המועדון כל חייהם.
3. מכירת הכרטיסים נעשית דרך המועדון.
4. המועדון אחראי להסעות למשחקי חוץ ולדילים לאירופה.
5. שיתוף הפעולה בין האוהדים להנהלה היה על בסיס קבוע ורצוף בעניינים כמו אבטחה, תפאורה ואירועים משותפים.

אלה רק נקודות שעל קצה הקרחון. אלה דברים שהם טריוויאליים וטבעיים לגמרי ברגע שמשתחררים מהתפיסה המעוותת לפיה קבוצת כדורגל היא עסק, ואוהדיה הם צרכנים, ומבינים שה"אידיאולוגיה" הזו היא לא "אידיאולוגיה בגרוש" כפי שנכתב פה ללא בושה. לאידאולוגיה הזו יש שם. קוראים לה "דמוקרטיה", ודמוקרטיה לעולם לא יכולה להיות אידיאולוגיה בגרוש עבור בן-אדם מוסרי.

הטענה שבישראל מודל קבוצת אוהדים לא יכול להצליח היא טענה כמעט אנטישמית. היא הרי לא מבוססת על כלום, בעוד שמודלים של בעלות פרטית קורסים פה כל שני וחמישי ומפרקים מועדונים שקיימים עשרות שנים.

וגם אם מתעקשים להישאר בגבולות המוכר ולא לאמץ מודלים מצליחים ממעבר לים (אלוהים יודע למה), מודל קבוצת הכדורסל מצליח מקצועית במידה שאף אחד לא העז לדמיין בכלל, וזאת למרות שמבחינה חברתית התגייסות החברים לפרויקט הוא קטן בהרבה מהפוטנציאל (בעיקר מכיוון שכדורסל הוא פשוט משחק לא פופולארי מספיק).

אני אוהד הפועל הרבה לפני שאני איש פוליטי, כך שכל הניסיון להציג פה תמונה כאילו אני מגיע ממקום פוליטי בלבד הוא פשוט לא נכון. אני באמת ובתמים מאמין שקבוצה בשליטה חלקית או מלאה של אוהדים היא מודל נכון לא רק ערכית ומוסרית, אלא גם מקצועית .

אנשים פה מדברים על כך שהם לא מוכנים להשקיע 1000 שקלים בשנה, למשל, על בעלות. רבאק, יש אלפי אוהדים של הפועל תל-אביב שמשקיעים הרבה יותר מכך בשנה: משחקי בית, משחקי חוץ, אירופה, נסיעות, מזנון. כל הדברים האלה מגיעים לאלפי שקלים בשנה, שהולכים לכיס של איש אחד. למה? למה שזה לא יחזור אליכם?
בשנים האחרונות אני חורש את אירופה ולומד מודלים של התנהלות בספורט בכל היבשת. עם הזמן, המשאלה "הלוואי עלינו!" הפכה לשאלה "אז למה לא אצלנו?". הדברים הרבה פחות מסובכים ממה שהם נראים, וטומנים בחובם כל-כך הרבה יתרונות.
תחשבו לרגע על מצב בו:

1. סדר העדיפויות התקציבי של המועדון נקבע באופו דמוקרטי (השקעה בחיזוק לעומת השקעה בנוער, למשל).
2. אנשי ההנהלה היו כולם דמויות שאפשר לסמוך עליהן בעיניים עצומות. אנשים שחיים ונושמים את המועדון כל חייהם.
3. מכירת הכרטיסים נעשית דרך המועדון.
4. המועדון אחראי להסעות למשחקי חוץ ולדילים לאירופה.
5. שיתוף הפעולה בין האוהדים להנהלה היה על בסיס קבוע ורצוף בעניינים כמו אבטחה, תפאורה ואירועים משותפים.

אלה רק נקודות שעל קצה הקרחון. אלה דברים שהם טריוויאליים וטבעיים לגמרי ברגע שמשתחררים מהתפיסה המעוותת לפיה קבוצת כדורגל היא עסק, ואוהדיה הם צרכנים, ומבינים שה"אידיאולוגיה" הזו היא לא "אידיאולוגיה בגרוש" כפי שנכתב פה ללא בושה. לאידאולוגיה הזו יש שם. קוראים לה "דמוקרטיה", ודמוקרטיה לעולם לא יכולה להיות אידיאולוגיה בגרוש עבור בן-אדם מוסרי.

אין 1000 אוהדים כאלה.

אני בעד מעורבות אוהדים אבל נגד אשליות.
אנשים רבים על מנוי של חבר/הסתדרות המורים/חברת חשמל כדי לשלם 700 שקל במקום 1000. (בצדק וזה לא מוריד במיל מהאהדה שלהם להפועל).
אז אותם אנשים יוציאו 2000 במקום 1000 ? לא יקרה , או לפחות לא במספרים ששווים בעלות.

מטרה ריאלית יותר היא ליצר קרן בבעלות אוהדים שתרכוש אחוז מהמועדון שיחיב כל בעלים לבקרה על הספרים.
אבל אין לנו נפח אוהדים לקיים מועדון מקצועני נוסח ברצלונה.

קרל, תפסיק עם הירידה לפסים אישיים. אני בטוח שגם אתה וגם מי שמצדד בעמדה שלי, כולנו רוצים רק את טובתה של הפועל. המחלוקת היא על הדרך.

יכול להיות שהמודל שאתה מתאר, מתאים לגרמניה. אני לא חושב שמה שמתאים לגרמניה מתאים לישראל. פה אין תרבות ספורט, פה אין את כמויות הקהל והכסף שיש בגרמניה, פה אין חברות ענק כמו BMW ואדידס. פה זה המזרח התיכון.
המודל היחיד שהוכיח את עצמו בישראל עד כה, זה המודל של יענקלה שחר ודייויד פדרמן. יכול להיות שיש מקום לנסות מודל נוסף, אבל אני לא מוכן שהפועל כדורגל תהיה שפן ניסיונות למודל הזה.
בהפועל כדורסל לא היתה ברירה, אז הלכנו למודל הזה. בכדורגל יש ברירה, ואני מאוד מקווה שיבוא יענקלה שחר משלנו ויקנה את הפועל וישים עליה כסף. זה המודל היחידי שהוכיח את עצמו במדינה הזאת, וכל עוד אין מודל אחר שהוכיח את עצמו בישראל - על זה צריך ללכת.

זה יקום ויפול על מי ינהל כזו יוזמה.
מישהו שאין ספק ביכולות שלו, בכוונות שלו ובטוהר האישי שלו כשהוא מנהל את כספי האוהדים ואת האינטרסים שלהם.