Officer Barbrady כתב:
קומוניסים כתב:
במבחן התוצאה, זה מה שהם עושים.
אני אשמח מאוד מאוד אם אצטרך להוכיח את בבית משפט .
אתה ברצינות אמרת את זה עכשיו? כי גם בתקופת הזוהר שלי הייתי אומר שהשתגעת.
אני מבין את העניין הזה של להיות קיצוני, אבל יש גבול ברור גם לקיצוניות והוא נקרא חוסר שפיות.
אחת הבעיות הגדולות שלנו היא להתמודד עם מנטליות שונה מצד העולם המערבי לעומת העולם הערבי.
הרוב הדי מוחלט של העולם הערבי שאנחנו בקונפליקט איתו כיום עובד עדיין בשיטת ה"כבוד". כל העניין הזה של כוחניות מאוד תופס בעולם הערבי- בין אם מדובר במבנה המשפחה שבו הבעל הוא השולט בכח ובהשפלה על האישה, בין אם מדובר במבנה הבין משפחתי (חמולות למיניהן), ובין אם מדובר ביחסים בין מדינות.
ראש הממשלה שלנו בשנים האחרונות שהעולם הערבי הכי כיבד לא היה ברק, לא ביבי, ואפילו לא שרון, אלא דווקא אהוד אולמרט. העולם הערבי היה רגיל לקבל תגובה "פרופוציונאלית" לכל פעולה שלהם, אבל בתקופת אולמרט כמה טילים בצפון הפכו למבצע של השטחת כל דרום לבנון, והטילים בשדרות והאיזור הפכו במקום לסיכול ממוקד למבצע בתוך עזה ופגיעה אנושה בתשתיות הטרור שם.
אז נכון, ההיגיון שלי לא עובד בדרך הזאת, וגם ההיגיון שלך לא עובד בדרך הזאת, אבל לא חסרים אנשים מסביבנו שההיגיון שלהם כן עובד כך. ואתה מוזמן לקרוא לזה חוסר שפיות (וייתכן מאוד שאני אפילו אגבה אותך), אבל משום מה לאנשים הלא שפויים האלה הרבה אנשים במדינה קוראים "פרטנר לשלום". משום מה יש כמה אנשים במדינה שחושבים שאם נחזור לגבולות 67 אז הכל יהיה בסדר ונחיה בעושר ואושר.. כשאותם אנשים "לא שפויים" יהיו בנקודת גובה במרחק של כ-10 ק"מ מכפר סבא. עם אותם אנשים לא שפויים אני לא מוכן לדבר על שלום עד שאני אשמע משהו אחר חוץ מ'תכנית השלבים ללימוד שחיה' (אגב, לאנשים שתומכים בתכנית זו קוראים אצלם
מתונים). כי הפגנת כוח, ורצח בלתי פרופורציונאלי זה מה שמעורר כבוד בעולם הערבי, וויתור על שטחים נחשב כניעה והתרפסות ופחד (שכמובן "לוחמי החירות" עודדו ומתעודדים ממנו), ולא הייתי רוצה שזה יהיה כך- אבל זו ה
מציאות שאיתה אנחנו צריכים להתמודד.