מחלקת המרקטינג של מרכז הקליטה עדיין מתפקדת לפי הקלישאות הידועות.
הם כנראה לא הבינו שצריך הרבה יותר מזה, בשביל להביא "יורדים" ו- "יהודים" חזרה לארץ.
בו אני אספר להם איך זה עובד בחיים האמיתיים.
כמה פעמים אתם באמת מדליקים נרות בחנוכה.
בתור ילד הורי השתדלו כל יום.
בבגרותי אני משתדל בנר הראשון, ועוד פעם פעמיים לאות סמליות.
יש גם פעמים שאם אין מצטרפים נוספים, אז פעם אחת זה מספיק.
בחיים האמיתיים, אנחנו נהנים גם מחנוכה וגם מחג המולד וגם מראש השנה האזרחית.
מדליקים נרות, אוכלים לאטקס וסופגניות בלי שמן, וחוגגים בערב חג המולד עם אם חברתי ועד השנה עם סבתה.
אפשר גם וגם, והילדים הם המרוויחים הגדולים בסיפור.
למה שאני אעמיס לחברתי את יום הזיכרון על הנשמה.
היא מקבלת אזהרה יום לפני, כולל שבוע לפני כן ביום השואה והיא כבר רגילה לראות אותי עומד בחדר בצפירה.
בעזרת פלאי הטכנולוגיה אפשר לכבד את הזכרון גם שם בנכר.
הרבה זוגות מעורבים, או סתם כאלה שנישאו לבני זוג "יהודים" מארצות הנכר דואגים, ללמד את ילדיהם את שפות הוריהם.
מאוד פשוט. כל אחד נדבק לשפת האם שלו, והילד מרוויח. לפעמים גם שפה שלישית, אבל עזבו אני לא רוצה לעשות פרסומת שלילית לחברים מהקליטה.
ראש השנה בפתח, וכבר עכשיו ברור שאביה של חברתי, חברתו לחיים, ועוד זוג חברים שלו יחגגו עימנו את ראש השנה.
אמא של חברתי תברך אותנו בשנה טובה, כולל עוד כמה לא ידידותיים.
להגיד שהכל מושלם "פה" זה אף פעם לא נכון, אבל עדיין לא השתכנעתי ש"שם" יותר טוב.
הילדים שלי יילמדו לכבד את אנשי העולם, בעברית, גרמנית ואנגלית.
אם יום אחד הילדים שלי ייקראו לי "באבא" אני עדיין יענה להם.
לא פלא שאם משרדים רשמיים של מדינת ישראל מפרסמים חומר כזה, ברחוב מפרסמים פליירים גזענים.
שיהיה לכולם יום אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.
