פורום השדים האדומים

טור של אייל גיל.

אני לא יודעת אם הקישור יעבוד:

http://www.haaretz.co.il/sport/opinions/.premium-1.2008190


ארוך, אך למי שמעוניין:

סוגר בחמישייה || מה עובר על דייויד בלאט?
העונה נוקפת והמאמן נראה יותר סובל ומתוסכל, איך יכול יו"ר הצהובים להיות גם יו"ר האיגוד ולמה היו וימשיכו להיות סמים בכדורסל הישראלי

אייל גיל

1. על אדם דובר אמת אומרים ש"פיו ולבו שווים". אני חלילה לא מפקפק באמינותו של דייויד בלאט, אך נראה כי בתקופה האחרונה המלים שיוצאות מפיו לחלוטין אינן תואמות את מה ששפת גופו והתנהגותו משדרות.

השיא הגיע, כמובן, בתקרית כן-או-לא-לחץ-את-היד של עודד קטש בסיום משחק ההפסד באילת. בהילוך החוזר רואים שלחץ, אך הוא הבהיר היטב שמאוד לא רצה ללחוץ. למה? לא בטוח שזה בגלל פסק הזמן המיותר של קטש בסיום, אולי בגלל ההפסד. כשהתייצב בעמדת הראיונות, הסביר בלאט בחצי-חיוך מאולץ שהיה מדובר במשחק אימון נחמד. אז למה כל כך התעצבנת?

נכון, כל המשחקים האחרונים של מכבי ת"א לא חשובים ואינם משפיעים כהוא זה. אז למה בלאט כל כך לחוץ? את המאמן האלגנטי והג'נטלמני שכולנו למדנו לאהוב ולהעריך החליף בחודשים האחרונים מאמן עצבני, קפריזי, שנראה כאילו הוא על סף איבוד שליטה. בין התקריות שניתן לציין: צרחות על שחקני ספסל, דחיפת מנהל הקבוצה גור שלף, הסתבכות עם הקהל של ראשל"צ וחוסר סבלנות מופגנת במסיבות העיתונאים.
בלאט, למעשה, משדר מצוקה. הוא לא סומך על השחקנים שיש לו, ויש נתק וחוסר תקשורת בינו לבין ההנהלה. גם האוהדים והתקשורת גורמים לו לרוב לחלחלה. הוא מאוד לא מרוצה מהאווירה ומכל מה שמתרחש סביבו. למעשה, ישראל והישראליות הדביקה והקנטרנית סוף סוף הצליחו להיכנס לו מתחת לחליפה וללוק המכובד. החמסין והזיעה סוף סוף גורמים לו לקלף את מעטפת האמריקאי הג'נטלמן המהוגן ולהפוך אחרי הרבה מאוד שנים לאחד משלנו – עצבני, כועס, לחוץ ורוטן.

וכל זה, צריך לזכור, עוד לפני כאב הראש שמחכה לו בסדרת רבע הגמר הצפויה מול הפועל ת"א.

2. בלאט אולי צריך ללמוד מהבוס שלו. זה שדבר אינו דבק בו. הנה, עכשיו שמעון מזרחי עומד להתמנות כיו"ר הזמני (בטח זמני) של איגוד הכדורסל. כמו השמעון ההוא מבית הנשיא, מזרחי אוהב שעושים לו כבוד ומבקשים ממנו להציל את המולדת.

אבנר קופל הוא לחלוטין לא טלית שכולה תכלת וראוי לבדוק את מעלליו באיגוד, אליו לא התאים מלכתחילה, אבל הוא צודק לחלוטין בדברים שאמר השבוע ל"חדשות הספורט". שמעון מזרחי הוא כבר שנים האיש החזק באיגוד הכדורסל, אך העדיף עד כה שלא "להתלכלך" עם תואר היו"ר. בנוסף, רק בזכותו יכול היה אבנר קופל לזכות בבחירות. ועכשיו מגיע מזרחי וקורא לעצור את כל התהליכים באיגוד ולנקות את האורוות, כאילו מעולם לא דרך בבניין.

ואז עולה העניין הפעוט הזה שהוא משמש כיו"ר בפועל של מועדון כדורסל. אם מזרחי מעוניין בכבוד המפוקפק של להיות יו"ר האיגוד (נו, הזמני), יואיל נא לרדת מהבמה – אפילו בצורה סמלית – מענייני היום יום של מכבי ת"א. לא ייתכן שיו"ר איגוד הכדורסל - זה שמשלם משכורות לשופטים, למשל – יישב לצד הספסל של קבוצה מסוימת.
תארו לעצמכם את אבי לוזון מודיע היום שהוא חוזר לתפקיד יו"ר מכבי פתח תקוה בשילוב עם תפקידו כיו"ר ההתאחדות. התקשורת הרי תזנק, פרשנים יישתו לו את הדם עם קשית, ב"יציע העיתונות" ישתוללו וח"כים יזהו הזדמנות לכותרות וישגרו הודעות מאיימות על קצו של המינהל התקין. ובכדורסל? יוק. וכאן לא מדובר במכבי פ"ת הזניחה, אלא בלא פחות מאשר בקבוצה של המדינה.
אפשר להיות רגועים. הרי מדובר בחתן פרס ישראל. אדם שתמיד ידע לשים את טובת הכדורסל הישראלי לפני טובתו האישית וטובת מועדונו. תהיו בטוחים שאתו, הענף בידיים טובות.

3. ביום ראשון ברוממה ייערך הקרב על המקום השני בין מכבי חיפה להפועל אילת, אבל במחזורים האחרונים אנחנו מקבלים יותר ויותר הוכחות מי ראויה יותר למקום ומי מגיעה מוכנה יותר לפלייאוף. בעוד שמכבי חיפה הולכת ומתכרסמת לה, והשבוע עשתה כל שהיתה יכולה כדי להפסיד לילדים של מכבי ראשל"צ (ולא הצליחה), אילת הולכת ומתחזקת.
איני מחבב את נדידת מ.כ. הבקעה דרומה, אך אין ספק שאילת קנתה את מקומה כחברת כבוד בצמרת. במקום היציעים השוממים בעונה שעברה בגני תקוה, אנחנו מקבלים השנה את אולם בגין הגועש והרועש, שמזכיר מאוד את כפר בלום בשנותיו הטובות.
הצימאון האילתי לקבוצת צמרת עושה את שלו והניצחון על מכבי ת"א ביום ראשון היתה מתנה יפה. עוד קצת הצלחות בפלייאוף ומראות כאלה ואולי נצליח לשכוח את האולטימטום המכוער של דורון הרציקוביץ' לשחקנים הישראלים וההתחנפות של עודד קטש לבעלי השררה. בכל זאת, אפיק ניסים ואבי בן שימול היו חתומים על הניצחון על האלופה לא פחות מסקוטי הופסון וג'רום טילמן.

4. וואו, איזו הפתעה, יש סמים בכדורסל! הסיפור המעט מוזר סביב "פרשת" הסמים במכבי אשדוד נעה בין מביך למטופש. בקבוצה חשדו, אין ממש הוכחות, השחקניות כבר לא כאן וגם אי אפשר ממש לבדוק כלום, כי אפילו אין סעיף שמאפשר זאת בחוזה שלהן. בקיצור, חרטא.

כמה דברים לא ברורים בעקבות ה"פרשה": נשמע לי קצת מוזר ששחקניות כביכול מקצועניות בחרו להתחיל להשתמש בסמים דווקא לפני סדרת הגמר ורגע לפני פתיחת עונת ה-WNBA (המקום המקצועני האמיתי), ולא נניח במהלך השנה בה מכבי אשדוד שייטה לעונה נטולת הפסדים. יכול להיות שסתם חיפשו בדרום שעיר לעזאזל שניתן להטיח בו את כל תסכולי איבוד האליפות? הרי הכי קל להכפיש את הזרות ולא את ההנהלה או את הצוות המקצועי.

בנוסף, עלו קולות שקוראים לפסול את זכייתה של אשדוד בגביע. על שום מה? הרי לא מדובר בסמים משפרי ביצועים. מישהו קצת התבלבל עם פרשת לאנס ארמסטרונג ורוצה על הדרך ליצור סנסציות. להפך – אם שחקניות אשדוד הצליחו לחבוט בליגה ללא רחם בעודן מרחפות על ענני הסטלה, זה רק מוכיח כמה הליגה הזאת מעוררת רחמים.

ואז עלו הקריאות הצדקניות – והצודקות – על המחסור באכיפה. אז בוא נזכיר: נכון, אין כאן בדיקות סמים – ממריצים או ממסטלים – כי אף אחד לא רוצה בכך. המינהלת לא רוצה כי זה עולה הרבה כסף, השחקנים לא רוצים להסתבך והקבוצות לא רוצות להיכנס לזה. הכדורסל בארץ ידוע כבר הרבה מאוד שנים כגן עדן לזרים שרוצים לשחק קצת כדורסל ולתפוס ראש טוב. לכן האכיפה כל כך מרושלת עד כדי לא קיימת. אל תקשיבו לקשקושים, אף אחד לא רוצה לשנות את המצב הקיים. טוב לכולם עם סתימת הפיות ועצימת העיניים. אולי היו"ר החדש מזרחי יעשה סדר בעניין.
5. רציתי לכתוב משהו על הפועל ירושלים. על האפתיות, על חוסר החשק, על הדלי בו הם בועטים בצורה כל כך סדורה פעם אחר פעם. אבל אז נהייתי אפתי וחסר חשק. הפועל ירושלים הגיעה למצב שהיא כל כך פתטית, שאפילו למבקריה כבר אין כוח לקטול אותה שוב ושוב.