מהר מכפי שצפינו את זה, הופכת הגשמת החלום שלנו לסיוט. קבוצה הקמנו מאפר, בנינו הכל נכון, והנה, הגענו ליעד שרצינו להגיע. אלא שכאילו שלא ידענו את זה קודם, כאילו כל זה לא היה צפוי, אנחנו מגלים שהפועל שלנו היא איבר בריא מושתל בגוף חולה שאינו מעוניין בו. הכדורסל הישראלי הוא אכסנייה שהיסודות שלה כל-כך רקובים וכל-כך עקומים, שכל ניסיון לבנות משהו חדש למעלה משמעו התרסקות קשה יותר בסופו של דבר. כל-כך הרבה מחלות יש באוויר האכסנייה הזאת, שאני תוהה שוב ושוב, האם שם אנחנו צריכים להניח את הראש הבריא שנלחמנו כל-כך עבורו. מבחינתי לפחות, התשובה ברורה: למן ההתחלה ועד היום לא ראיתי טעם ועניין בהשתתפות בליגת העל של הכדורסל הישראלי. הפועל עבורי, היא לפני הכל מועדון ספורט, וככזה, השגים אלו ואחרים תמיד יהיו משניים בחשיבותם. לכן תמיד אעדיף דמויות כמו מתן נאור במועדון, אפילו על חשבון כוכבי NBA. כעת אני נזכר בימים בהם היינו בליגת העל בגלגול הקודם, אפילו בימי גוסינסקי ולפניו. אנשים נוטים לנוסטלגיה מתוקה, אבל ב-90% מהמשחקים, אפילו באוסישקין, היתה הרגשה כמעט מנוכרת, עייפה באולם. ו-וואלה, היינו בליגת העל, אפילו קבוצת צמרת היינו.
לעומת זאת, אני מתרפק בעונג בלתי נגמר על חוויות שעברנו בליגות הנמוכות. משחקים לפנתאון כמו הניצחון בקיבוץ נען, השניות האחרונות במשחק מול מכבי פ"ת בגביע ואפילו המשחקים עם האווירה החמימה והמשפחתית באולם ברמת-השרון, ואומר לעצמי: לעזאזל, זה היה הספורט בהתגלמותו. האם לא זאת היתה הסיבה לשמה התאספנו? כדורסל חף מעסקנים, חף מאינטרסים, נקי מפוליטיקות מלוכלכות ומבתי דין מכורים. אני לא רואה במאבקי הישרדות בליגת העל, שנה אחרי שנה, מטרה. אני אפילו לא רואה בהתרסת ה"הננו כאן" בפני שימון מזרחי וחבריו, מטרה. אם היו אלו מטרות, הרי שכבר השגנו אותן. עכשיו צריך לחשוב מה הלאה.
גם לי אין תשובה ברורה. כשהקמנו את הפועל אוסישקין, קיוויתי מאוד שעם ההצלחה יאמצו אוהדים אחרים בארץ את המודל וקבוצות אוהדים יצוצו כמו פטריות אחרי הגשם. זה אומנם לא קרה במימדים האלה, אבל זה ללא ספק קורה, לאט לאט. קבוצות בבעלות קואופרטיבית, בין אם מדובר בקבוצות אוהדים או בקבוצות השייכות לקיבוצים, הן היריבות הספורטיביות הטבעיות שלנו. ליגה שמאגדת קבוצות מן הסוג הזה, שמאסו באיגוד מחד, במנהלת מאידך ובשימון אובר-אלס, צריכות להתאגד לליגה משלהן ולהוות אלטרנטיבה נקיה לסירחון וסיאוב. ברגע שדבר כזה יקרה, מהר מאוד נראה קבוצות בכירות עם קהלים יציבים ממהרים לעשות מעשה.
זו לפחות, הפנטזיה האישית שלי. התחלנו מהלך מדהים, אלא שהוא פשוט לא יכול להצליח בסביבה שבה הוא מאולץ להתקיים. הגיע הזמן לשנות את הסביבה.
_________________ Those who do not move, do not notice their chains
|