http://www.haaretz.co.il/sport/basketball/1.1611397גם זה סוג של קאמבק: "בלית ברירה חזרתי לישראל"
בגיל 29 נמצא יהונתן שולדבראנד בעיצומו של קאמבק, אך הוא לא ממש מרוצה מאיכות הכדורסל בישראל. הפועל ת"א תצטרך אותו כדי להדהים הערב את הגליל
יהונתן שולדבראנד שואף לעלות בסוף העונה עם הפועל תל אביב לליגת העל, אבל הוא לא ממש מתלהב מכך. "אני יושב ורואה משחקים עם אבא שלי ופשוט לא מאמין למה שאני רואה. יש שמונה זרים על המגרש וכל אחד יורה מתי שבא לו. אני שולח הודעה לארז (אדלשטיין, המאמן): 'ראית איזו זריקה הם לקחו?'. ארז מקפיד אתנו על בחירה נכונה של זריקות, הוא מלמד אותי מתי לזרוק ומתי לא. המשחקים בליגת העל כל כך משעממים, שבשלב מסוים אני מעביר לסרט".
אביו של שולדבראנד, לורנס, הגיע לארץ באמצע שנות ה-70' משוודיה, התחתן עם ישראלית, התגייר ושיחק כמתאזרח בהפועל ר"ג ובהפועל עפולה. בן הזקונים יהונתן נולד כישראלי לכל דבר במושב אמירים שבגליל, ושיחק בנערים ובנוער של קיבוץ סאסא ובגליל עליון.
הפריצה הגדולה של האיש הגדול (2.04 מטר) היתה אמורה להגיע בגיל 21, כשחזר לגליל עליון, אך הוא מיעט לשחק תחת ארז ביטמן ועודד קטש. "עודד דווקא קלט את הפוטנציאל שלי, אבל באותה שנה היה לי ניתוח תוספתן שהשבית אותי לחודשיים וגם היתה לי בעיה עם הצבא. בגלל שלא הייתי בנבחרות, לא קיבלתי מעמד של ספורטאי מצטיין. שירתתי בעין זיתים והייתי עושה 250 ק"מ ביום הלוך-חזור כדי להתאמן בכפר בלום. לא נתנו לי לנסוע עם הקבוצה לאירופה, אז נסעתי בלי רשות וכשחזרתי הכניסו אותי ל-21 יום בכלא".
שנה לאחר מכן הלך לרמת השרון, וגם שם לא קיבל יותר מדי הזדמנות. "היתה שם רכבת של זרים, היינו שכונה. ארבעה מחזורים לסיום, כשכבר ירדנו, המאמן (רוני בוסאני) נתן לאמריקאי דקות כדי שהוא יוכל לשלוח DVD. למי אכפת מהאמריקאי הזה? מה, הישראלים לא חשובים? הישראלים משחקים ביחד ואכפת להם מהקבוצה יותר מהזרים, חבל שלא מאמינים בהם".
מאוכזב מחוסר האמון, נדד שולדבראנד בקיץ 2006 עד סודטרלייה השוודית. "בגיל 23 נפתח עולם הכדורסל בפניי בפעם הראשונה. סוף סוף התחלתי לשחק כדורסל באמת. הרמה פחות גבוהה מאשר בארץ, אבל הכדורסל פחות שכונתי. למרות שהענף לא פופולרי, המתקנים יוצאים מהכלל. אם היו שם רמה גבוהה וכסף, הייתי חותם בשוודיה לכל החיים".
שולדבראנד התקדם לליגה השנייה בספרד, הצליח בקליניקאס רינקון (קבוצת הבת של מלאגה), אבל נכשל במלאייה. "בדיעבד, אני מצטער שלא השקעתי יותר בעונה הראשונה. עשיתי מספרים יפים, אבל לא לקחתי את הכדורסל ב-100%. התאמנתי הכי חזק שאני יכול, אבל הלכתי הביתה ולא חשבתי על כדורסל. לא עשיתי אקסטרות".
אחרי עונה מאכזבת קיווה שולדבראנד לחזור לעצמו בנבחרת שוודיה, שם התחיל קיץ רביעי, אבל נקע את הרגל חמש פעמים תוך שבועיים ושכח מכדורסל. "הייתי במצב רוח ירוד, ראיתי שכל הדברים מסביב לא מסתדרים ואני לא נהנה. החלטתי לקחת פסק זמן, לחשוב אם אני רוצה להמשיך לשחק. במשך עשרה חודשים לא נגעתי בכדור, התחתנתי ועשיתי דברים אחרים. פתאום בוקר אחד בחודש יולי התעוררתי עם רעב לתחרות ולמגע פיסי. אמרתי לאשתי 'זהו, אני חוזר'".
פיפטי-פיפטי
בגיל 29 חזר שולדבראנד לא רק לשחק כדורסל, אלא גם לישראל. "פיתחתי הרבה אנטי לכדורסל בארץ, אבל ההורים שלי אמרו שמדברים עלי פה. הליגה בשוודיה מתאימה להתחלה ולסיום קריירה, ובספרד המצב קשה מבחינה כלכלית. בלית ברירה חזרתי לישראל". הפאוור פורוורד קיבל הצעות מראשון לציון, נתניה, חולון ואשקלון, אבל בחר דווקא בליגה הלאומית ("ברגע שהפועל תל אביב נכנסה לתמונה, התלהבתי").
ב-18 דקות בליגה מספק שולדבראנד לאדומים תרומה נאה של 8.6 נקודות ו-3.5 ריבאונדים. "אנחנו מאוד מרוצים מיהונתן, לא קל להשתלב בקבוצה כמו הפועל", מחמיא המנהל המקצועי, אורי שלף, "עד היום הוא היה רגיל לקחת את הזריקות שלו, פה דורשים ממנו לעשות עוד דברים. לטעמי הוא הישראלי הגבוה הכי טוב בארץ. אין בליגת העל ישראלי גבוה שיכול לקלוע 20 נקודות".
כמי שלא מחזיק יותר מדי מליגת העל, מאמין שולדבראנד שגם העונה הפועל יכולה ללכת רחוק בגביע. "הסיכויים שלנו להפתיע את גלבוע/גליל גבוהים. אני נורא מאמין בישראלים. כשאנחנו משחקים ביחד, קשה לשבור אותנו. זרים יכולים לקלוע 25 נקודות, אבל מה שמנצח משחקים זה המאבק על כדורים אבודים, ואת זה הישראלים עושים יותר טוב. הישראלים מוכנים לטרוף את המגרש. יש לי הרגשת בטן שיהיה משחק טוב, בוא נאמר שזה פיפטי-פיפטי".
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
