פורום השדים האדומים

http://www.youtube.com/watch?v=qzs48EjmI0U

אחד הימים המאושרים בחיי. תודה לך הפועל 03\04!

מדהים כמה עברנו ב7 שנים תמימות
הכל לטובה

אך, הפועל שאול המקורית

הדרבי הזה היה מדהים. הייתה חוויה לא נורמלית להיות באוסישקין במשחק ההוא.

ועדיין, הנצחון על הפועל חולון השנה גרם לי להזיל דמעות של שמחה, וריגש אותי אפילו יותר מהמשחק ההוא.
כנראה שזה אחרת כשזה באמת שלך.

יאללה, יאללה. באמת שלך.
הפועל ת"א זאת הפועל ת"א מלפני שכ"א אחד (אני מניח...) מאלה שהיו נוכחים בשני המשחקים האלה נולד בכלל.
והרגע הכי גדול שלה מאז הגביע ב- 93, זה הדרבי 25 הפרש על מכבי.
שלנו, הכי שלנו שיש.

אתה יכול להתווכח עם איך שאני מרגיש? לא אמרתי שזה הרגע הכי גדול של הפועל תל אביב, אלא שזה הרגע הכי מיוחד בשבילי. מי אתה שתתווכח עם זה?

לא התווכחתי עם ההרגשה שלך, אלא עם המשפט "זה אחרת כשזה באמת שלך".

אבל זה באמת אחרת מה לעשות?
אני נהנה ב4 השנים האחרונות מכל רגע, הרבה יותר מעונת גוסינסקי שלכאורה על הנייר הייתה אחת מהגדולות של הפועל מאז שנות השישים (סדרת גמר, נצחונות דרבים, חצי גמר גביע אירופי).
זה באמת אחרת כשזה שלך

הניהול הוא שונה וזו עובדה.
אבל הפועל זו אותה הפועל. והיא הייתה אותה הפועל, גם אחרי שגוסינסקי הלך והתחלנו להתרסק.
ומצטער, אבל אני זוכר את הפרצופים ואת השמחה אחרי ה- 25 הפרש והמראות האלה לא חזרו על עצמם פעם אחת ב- 4 השנים האחרונות.
כלומר, הם חזרו פעם אחת וגם מעבר לזה - ב- 15/5/10.

הפועל אותה הפועל. והשמחה אז הייתה אדירה אין ספק. אבל זו הייתה שמחה שונה.

כל נצחון היום הוא לא רק נצחון ספורטיבי מבחינתי. מעבר לכך שזה נצחון קטן שלי כי אני חלק מהניהול והבעלות, זה נצחון משולש
א. נצחון של קונספט - עוד הוכחה קטנה שקונספט קבוצת האוהדים עובד
ב. נצחון של קהילה - בפרפראזה על האמירה המפורסמת של שמחוני, בימים ההם היינו בתכלס קבוצה עם קהל. היום אנחנו קהל עם קבוצה. אנחנו הרבה יותר קהילה ממה שהיינו אז, בהרבה מובנים. הפועל אוסישקין זה חלק מהתהליך הזה, גם פועלים באדום והפעילויות שלה. כשאני בא למשחק אני לא מרגיש שאני רק בא לעודד קבוצת ספורט, אני מרגיש שאני בא הביתה, לפגוש את הקהילה שלי. זה עושה את ההפסדים יותר נסבלים, ואת הנצחונות להרבה יותר מתוקים.
ג. נצחון של אוהדי הפועל - הוכחה שאנחנו באמת יותר טובים במובן מסוים. יש לנו הרבה ביקורת עצמית ובצדק, וברוב הדברים אנחנו בדיוק כומ ולם. אבל לפחות בנושא הזה אנחנו הראשונים והיחידים שעשו זאת. קמנו מעפר, מילולית מעפר אוסישקין.
לא בזכות דורסמן או גאיידמק, או רענן כץ. לא מלאך ולא שרף, ולא שליח, ולא אף אחד אחר עשה זאת בשבילנו.
כמו הברון מינכהאוזן, נקלענו לחול טובעני, תפסנו את עצמנו בשערות ראשנו ומשכנו את עצמנו בכח החוצה.
גם זה הופך כל רגע ורגע מהשנים האחרונות להרבה יותר מתוק. הידיעה שעשינו זאת בעצמנו, בלי טובות וקומבינות מאף אחד. בכל תחום בחיים, לא רק באהדת ספורט, כשאתה משיג משהו בכוחות עצמך אתה הרבה יותר מעריך אותו ונהנה ממנו מאשר כשאתה מקבל אותו במתנה.

כל זה נכון עבורי, ואני משער שהפלפל האדום למעלה מרגיש כמוני. אתה אולי לא מרגיש ככה, אבל מה לעשות אנחנו כן.

אם זה ניצחון של קונספט, עוד נחיה ונראה.
מבחינתי, מלכתחילה זו הייתה הדרך היחידה להציל את הפועל ולהחזיר אותה למצבה הקודם - קבוצה בליגת העל שיכולה למשוך אליה משקיע, שלא ירתע מאלפי תביעות פוטנציאליות.
אני ממש לא מאמין שקבוצת אוהדים בארץ יכולה להצליח בישראל, אבל זה כבר דיון אחר.

הפועל גוסינסקי

ואני בהחלט מסכים עם רד פפר.אני מרגיש ממש כמוהו.

בלי הסברים ובלי ניתוחים. ככה אני מרגיש.

למה הוא עוד פה?

גיורא הזקן

שיהיה לכולם ערב אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.

מעודדות

הוא עוד יקבור את כולנו.

הם אשכרה משבחים שם את הכדורסל הישראלי.
רק מוכיח כמה חסרה הפועל. רק מוכיח כמה הכדורסל הדרדר גם בלי קשר אלינו.
נקווה שלא רק שהפועל תחזור לבמה המרכזית של הכדורסל (בין אם עונה הבאה ובין עוד כמה שנים) גם יוכלו לתאר את הענף בצורה הזו.
העיקר לתת לדון את פרס ישראל.