פורום השדים האדומים

א. זה מנחם להתבאס כתוצאה מהפסד ולא בגלל ארועים שאינם קשורים לפרקט. בשנים האחרונות למדנו, אוהדי הפועל, שיש דברים יותר גרועים למועדון מאשר להפסיד משחק. מנחם לדעת שאנחנו נמצאים בשליטה מלאה על הקבוצה שלנו. לא שאול ולא חולדאי יעצרו את הקטר האדום. מה עוד שכבר שכחנו איך מרגישים הפסדים בכדורסל. מצב לא הגיוני בעליל. אבל עברנו את מובארכ (נאחס). נעבור גם את זה.
ב. בין 4500 ל5000 אוהדים אדומים. יותר מכפול הכמות של חברי העמותה. זה הזמן להתחייב לקבוצה שכבר מזמן הוכיחה את המחויבות אלינו.
ג. סבלנות. תנו לי לפגוש את מכבי עם עוד שניים שלושה שחקני חיזוק (לא משנה המוצא). יש לי הרגשה שאם היינו עולים לגמר היה מקרה קלאסי של "לא כוחות".
ד. יכול להיות שזה היה העידוד הכי טוב אי פעם בארץ? בטח ביחס לכמות קהל. ב25 הפרש היה עידוד מדהים אבל לא של כל הקהל. כמו שדני כתב, אתמול כל הקהל היה הגוש המעודד.
ה. חברות בעמותה כבר עשיתם? וזאת שעומדת לידכם ביציע? וזה שחבר שלכם בפייסבוק? יש עדיין סיכון לגרעון לקבוצה. אפשר לסגור אותו. אבל יותר חשוב- אנחנו מניחים את היסודות של המועדון שלנו. מה יכול להיות יותר גדול מזה עבור אוהד?

לגבי חברות בעמותה - כבר מזה זמן אני רוצה להגיב על מדיניות ה"תצטרפו לעמותה, יא שרמוטות" ששורה כאן.
המדיניות הזאת טובה לגבי הגרעין הקשה, היא לא טובה לגבי השוליים של הגרעין הזה, וכפי שהוכח השבוע, יש שוליים גדולים ורחבים.
אף אחד לא אוהב לשלם 300 ש"ח בלי לקבל משהו מוחשי בתמורה. חלק מהאנשים הם צעירים, סטודנטים, חיילים וכו', ש-300 ש"ח בשבילם זה לא מעט כסף, ולא משנה כמה תחלק אותו לתשלומים. להרבה אנשים יש בני זוג, ששואלים לאן הולך הכסף, ומי כמוני יודע שעדיף שתהיה תשובה טובה...
לכן, מי שנרשם כחבר בעמותה (כשמדובר במעגלים הרחבים) צריך להרגיש שהוא מקבל לא מעט בתמורה, הרבה מעבר לתחושה הטובה של תרומה להקמתה מחדש של האימפריה האדומה (שאני בוודאי לא מזלזל בה).
חלק מן הדברים נעשים ונעשו, אבל אפשר עוד, ואם הדברים ייעשו נכון, אפשר להכפיל ולשלש את כמות חברי העמותה.
ראשית, כמובן, הנחה במחיר המנוי השנתי/תקופתי וגם במחיר הכרטיסים למחירים בודדים (למי שלא מסוגל להתחייב). במשחקים פחות מושכי קהל אפשר לעשות מבצעי הורה + ילד חינם לחברי העמותה (יש כמובן הרבה יותר חברי עמותה ממנויים). ובמשחקים אטרקטיביים (כפי שזה נעשה במשחקים האחרונים) לתת עדיפות לחברי העמותה ברכישת הכרטיסים.
שנית, הנחה לחברי העמותה במכירת אביזרי אהדה למיניהם (צעיפים, חולצות, מזכרות, חולצות חתומות וכו' וכו'), ולדעתי אפשר לעשות הרבה יותר מרצ'נדייזינג מן המותג הזה. כבר ראינו שיש גרפיקאים מוכשרים מאד אוהדי הפועל שישמחו לעצב בהתנדבות פריטים שכאלה.
שלישית, בשלב כזה של העונה, רצוי לצ'פר חברי עמותה חדשים בשי סימלי כלשהו. חולצה חתומה, צעיף, דגל חתום, משהו שיתן להם תחושה של תמורה.
אני משוכנע שיש עוד רעיונות, שבוודאי עלו ועוד אפשר להעלות, אבל יצירתיות הרי לא חסרה אצלנו, ואין סיבה שהמסר השיווקי של העמותה יתמקד ב'תצטרפו לעמותה יא בני זונה".

הערה: הכותב הוא חבר עמותה, מתוך רצון לתרום + לחץ פיזי מתון, ובכלל לא אוהב כדורסל.

האמת? אני חותם על כל מילה של yos. חלק מזה כבר נעשה, אבל צריך להגדיל כמה שניתן את החשיפה של אוהדים-שאינם-עדיין-חברי-עמותה לעניין.

כמו-כן, אני רוצה להעיר שידידה שלי, אוהדת הפועל שרופה מידלות, סיפרה לי לאחר שחזרה להיות חברת עמותה שיש קצת תחושה שמי שאין לו חברות - הוא לא אוהד הפועל. יש לזה מעט צדדים חיוביים, אבל בעיקר יש לזה צדדים שליליים - זה יכול ליצור אנטגוניזם לקבוצה, ביחוד לאור העובדה שהכדורסל פחות מוערך בקרבנו, ובארץ בכלל, ביחס לכדורגל (תמוה משהו, אני יודע, אבל זו המציאות). צריך לראוות איך אפשר לשפר את העניין הזה, אם בכלל.

(הכותב הינו חבר עמותה גם כן)

יש הרבה דברים שאפשר לעשות, אבל בשורה התחתונה את הדברים הבאמת חשובים עושים כבר - הנחה בקניית מנוי, וקדימות בקניית כרטיסים.
אני מקווה שבשנה הבאה כשנהיה גדולים וחזקים (בעזרת השד) נוכל להוסיף צ'ופרים, ועוד דברים שיעשו לחברי עמותה טוב על הלב (באמת אפשר לחשוב בקלות על עוד כמה). אבל במגבלות הזמן והכסף הנוכחיות, אני לפחות מרגיש מה שבאמת צריך נעשה.

300 ש"ח זה כסף.

25 ש"ח לחודש זה בירה.

לחיילים סטודנטים ושירות לאומי יש הנחות לכרטיסים כבר היום.
מבחינת המוחשיות אני מאמין שכבר עשינו די הרבה העונה. דוגמה,הנחות למנויים.
הקדימות לכרטיסים שנתנו לחברי עמותה במשחקי הגביע (אני מאמין שברגע שנהיה 2000 חברים אלה אם נעבור לאולם גדול יותר, אין סיכוי שתגיע למשחקים אטרקטיביים אלה אם אתה חבר עמותה).
אחד מהדברים שכדי להוסיף בתור מטרה ה באמת פיתוח המרצ'נדייז ונתינת צ'ופר מיוחד לחברים.

מה שאני הוסיף לדיון זה משהו יותר בפן המנטאלי.

תמיד אנחנו מדברים על הרעיון שזה לא רק תרומה,זה להפוך להיות חלק ממערכת.
זה להשפיע עליה. זה להוות חלק מרכזי לעצם קיום הקבוצה...אני ממליץ לחזק את הרעיון הזה.
פעם דיברנו רק במילים,צריך להראות גם במעשים (כבר בתחילת הדרך של חבר העמותה).
למשל להראות עד כמה המערכת רצינית ומתקדמת,וכמה שאתה באמת חלק מימנה על ידי קבלת עלון בדואר ביחד עם כרטיס
חבר העמותה שלך. בתוכו למשל יהיה דברי פתיחה מכל אחד מחברי ההנהלה הנוכחית בה הם מודים לך,מדברים על עצמם ועל שאיפותיהם,תקדימים חדשים ששמים לעצמם לשנה החדשה ,אופי הקבוצה.
שבעמוד הראשי יהיה משהו כמו שהיה בחולצת המטרות של הפועל,רשימת מטלות ווי מסומן ליד המטלות שכבר עשינו והמטלות שעוד צריך להעשות עם עדכונים בכל שנה.
הזכור של תאריך בחירות ההנהלה הבאה עם הדגשה על חשיבות האירוע. (בכלל הזכורים של ארועים חשובים במהלך השנה).

זה דוגמה אחת.

300 שקל בפריסה של 12 חודשים לאדם הממוצע (ואני נוטה לחשוב שאוהדי הפועל הם בחתך סוציו-אקונומי יחסית גבוה, יחסית) זה כלום ושומדבר ביחס לתחושה האדירה של לפתוח את הארנק בשביל להוציא כסף ולראות את הפלסטיק הבוהק הזה שמוכיח שאתה אחד מבעליה של הקבוצה שבשבילה אתה נוסע כל שבוע למשחקים.

25 שקלים לחודש זה מנה וחצי פלאפל/סהיח ועוד!!!!!!
כמה הוצאת על סיגריות/שתיה השבוע?
לא בא לבטל הרבה מההצעות שעולות כאן, אבל יש לזכור שרובן עולות כסף.
כסף שקצת חסר באגודה, היה חסר בתחילת העונה, כנראה חסר גם היום וכנראה יהיה חסר
גם בעונה הבאה.
יש תמורה רבה לחברות בעמותה. נכון אנחנו לא שותפים פעילים בניהול, אבל הרבה רעיונות
טובים שהועלו ע"י חברי עמותה ולא הנהלה, התקבלו ומיושמים. בחירות זה פעם ב.. אבל לדעת
שיש לך קדימות בכניסה למשחקים, מחיר מוזל למשחקים...אהה שכחתי התחושה שאתה שייך.
שייך, משפיע, נשמע (ולא תינוק שבוי)
אני רק רוצה להזכיר לכולם את הבאלאגן בתחילת העונה במנויים לכדורגל, הטירוף בקניית
כרטיסים לליגת האלופות, זלזול מוחלט באוהדים בתקופת ההעברות האחרונה ועוד.
נראה לכם שמאור, רמי, נועה, יונתן או גלעד היו מסוגלים לסוע לפני שבוע לחופש????
מאור רואה משחקים על הפרקט עד שהוא לא מסוגל ועולה לפרסם את הגב שלו עם האולטראס
רמי ויונתן יותר מדברים עם חברים מלראות את המשחק, נועה לא מסוגלת לעשות את זה
אז היא מוכרת כרטיסים לאלו שמאחרים...ושכחתי "איפה מתחבא גלעד?...."
אני לא חושב שמי מהם סובל....אולי גלעד, הוא בטוח היה רוצה לשחק יותר!!!!
מתי מישהו ראה את מוני הראל בחנות המוצרים בבלומפילד? או אלי טביב מוכר כרטיסים?
אני חבר עמותה, בעל מנוי ואני מרגיש שותפות מלאה, כי יש עם מי לדבר.(וזו לא קלישאה).

אני בשירות לאומי,
מרוויח 600 שקל בחודש,
לא מקבל כסף מההורים.
ועדיין אני חבר עמותה, 12 תשלומים.

זה נותן חתיכת דבר ענק,
אני ועוד 1570 אנשים בעלי הקבוצה, אין תמורה יותר גדולה מזה.

*לא המשתמש המקורי

חשבתי שההורים מאמינים בשיתוף כסף

כל מה שכתבת נכון, וכל הכבוד והתודה לכל האנשים היקרים האלה, שנותנים לנו כל כך הרבה. ועדיין, אם רוצים לפרוץ מעבר ל-1,600 החברים, מעבר ל-400 המנויים, מעבר לתכולת הדר יוסף, מעבר לליגה הלאומית - צריך להוסיף על זה גם חשיבה שונה. חשיבה שתתייחס למעגל השלישי והרביעי, לא לגרעין הקשה.
בניהול עסק צריך הרבה פעמים להשקיע כספים כדי להגדיל הכנסות. לכן קוראים לזה השקעה, והפועל אוסישקין משקיעה בחבריה הרבה חום ואהבה (והם מחזירים לה), וזה נפלא, אך זה לא מספיק. צריך כל הזמן לחפש דרכים חדשות. אם למשל כל מצטרף חדש לעמותה כיום יקבל צעיף חתום על ידי השחקנים. העלות הישירה של הצעיף - נגיד 15 ש"ח - אבל הודות לו תצרף עוד 100 חברים. לא שווה? כנ"ל - מבצעי הורה+ילד חינם במשחקים שאינם מושכי קהל. לא כל דבר כרוך בעלות גדולה, לפעמים משהו סימלי יכול לעשות את העבודה.
המטרה, צריך לזכור כל הזמן, היא לא רק לשרוד את העונה הנוכחית (שאני לרגע לא מזלזל בזה ו/או בפלייאוף), אלא לבנות מאגר אוהדים גדול, שיהיה הבסיס הכלכלי של האגודה לשנים הבאות, ויבטיח לנו שיום אחד נוכל לא רק לנצח דרבי מקרי פעם בעשור, אלא ממש לקחת את ההגמוניה בתל אביב (כן, תצחקו עליי, אבל אני מאמין שזה היעד שאליו צריך לשאוף).