כמה מילים שלי על יום שני
ציטוט:
לא ללוות את הבת לחופה ביום חתונתה
הפועל תמיד הייתה הבת של כולנו,גם שהרחיקו אותה מאיתנו עדיין ניסינו לשמור על קשר והיא לא ענתה לנו. עד שהחל האירוע הטראומטי שהכריח את כולנו לדבר איתה ולקחת אותה לידיים.
אם אפשר לאפיין את האהדה שלי להפועל זה יסתכם ב:"אני לא אוהד הצלחות".
להיפך אני לא הייתי בכל הזמנים היפים של הפועל. בעונת גוסינקי לא הזדמן לי להגיע לאוסישקין אבל כן נכחתי בשני משחקי הירידה. לא הייתי בגביע שלקחנו בעונת 92/3 כי הכרתי את אוסישקין עונה אחרי. לא נכחתי במשחק הראשון שלנו בקבוצה המחודשת בהדר יוסף אבל כן נכחתי בלא מעט מהמשחקים המבישים של עונת הירידה מהליגה הלאומית לארצית וגם בדרבי שכיבות הסמיכה סבלתי ביציע החם והמיוזע כמעט לבדי(רוב האוהדים יצאו בשל התנהלות המשטרה). אין לי מושג כמה משחקים הפסדתי מאז שחידשנו את ימיה של הקבוצה אבל אני משער שאין הרבה כאלה.
התחלנו בליגה ב' ומשם הלכנו לכל מיני מקומות מרגשים כמו נען וגן שמואל,פגשנו שחקנים שלא היינו שומעים עליהם בחיים ומקומות שאתה נתקל בהם רק בדרך לצימר או לטיול בדרום. עברנו לא מעט משחקים מורטי עצבים כמו חצי הגמר בפ"ת,סבלנו מכל מיני עסקנים שניסו לעשות קופה על הגב שלנו וגם באוהדים שנזכרו פתאום שיש כדורסל כשהפועל מגיעה לעיר. זה לא סוד שאין לי עניין בכדורגל ולכן גם לא כ"כ נהניתי מהצלחות הכדורגל בשנים האחרונות.
לכן הצער שלי על המשחק ביום שני גדול הרבה יותר. אם תרצו זה מקביל לאב שרואה את ביתו גדלה אבל לא זוכה ללוות אותה ליום חתונתה. הרי בסופו של יום אנחנו האבא והאמא של הפועל.ביום שני הקרוב לא אלווה את הבת היפיפיה שלנו ליום חתונתה.
חזרנו לבימה המרכזית של הכדורסל הישראלי מהדלת הראשית ואני רק מחכה לראות את הפרצוף של המנהל הצהבהב והזקן עם הכריזמה של נעל בית כשהוא יראה חצי היכל אדום,יותר מעשור שלא יצא לו לראות את כמות כזו ,של הקהל שהוא כ"כ שונא ומפחד ממנו בו זמנית.
אנחנו חוזרים יותר מפחידים יותר חכמים יותר מסודרים יותר מאורגנים ויותר מהכל אנחנו חוזרים ווינרים. אנחנו לא נתקפל בפני אף אחד,לא בפני נתניה ולא בפני אף קבוצה. הפועל היא הבת של כולנו וכולנו ההורים שלה כי כמו שאנחנו אומרים :
"לא משנה מה אומרים,את הכי יפה בשבילי"
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
