פורום השדים האדומים

25.7.1967. כולם מכירים את הניסיון של מכבי תל אביב להפסיד לציבונה זאגרב ב־20 הפרש בשנת 1998. או את ההתקפות שבזבזה והזריקות שהחטיאה בכוונה כדי להגיע להארכה מול דרושפאקה ב־2015. אלא שהנטייה להשתמש בחוסר ספורטיביות כדי להשיג מטרה מסוימת החלה עוד ב־1967, כשיהושע רוזין הורה לטל ברודי להחטיא זריקת עונשין. "האמת, עכשיו כשאתה מספר לי, אני זוכר במעורפל דבר כזה", אומר שחקן מכבי תל אביב דאז, אמנון אבידן.

עונת 1966/67 התאפיינה במספר היבטים ייחודיים. מבנה הליגה השתנה, וזו גם היתה העונה הראשונה בה שיחקו עולים חדשים מארצות הברית. בילי וולד, שהגיע לארץ בסיוע הוועדה האמריקאית למען הספורט בישראל, הצטרף להפועל תל אביב במחזור השביעי. "הוא לא בא כשחקן כדורסל, אלא כדי להתגייס לצבא", מספר מנהל הקבוצה בזמנו, עמירם שפירא, "ברגע שסיפרו לנו עליו, באנו לראות ומיד החתמנו אותו". שבוע לאחר מכן, הצליחה מכבי לרשום את ברודי. "הוא היה שחקן מדהים, סבסב שחקנים ביד ימין ובשמאל", מספר גדעון פרייטג על חברו לקבוצה, שזכה בתואר מלך הסלים של הליגה עם 25.4 נקודות.
מאז הקמת הליגה ועד 1976, שתי התל אביביות חילקו ביניהן את כל התארים. 1966/67 היתה ייחודית מבחינה אחרת: היתה זו העונה הראשונה בה הן לא הפסידו מחוץ לתל אביב. בסיבוב הראשון כל אחת ניצחה את האחרת במגרשה. את השלב השני התחילו עם אפס נקודות, כך ששני המפגשים ביניהן הכריעו את גורל האליפות.

למשחק הראשון ביניהן, שהתקיים ב־17 במאי במגרש הפתוח ביד אליהו במסגרת הבית העליון, נמכרו 5,000 כרטיסים. מכבי ניצחה 63:67 בזכות 20 נקודות ו־19 ריבאונדים של תני כהן מינץ מול 16 נקודות הן של רמי גוט והן של גרשון דקל. משחק הגומלין שהיה אמור להתקיים כעבור 11 ימים נדחה עקב מתיחות ביטחונית. מלחמת ששת הימים גרמה להפסקת פעילות הספורט לחודשיים.

ב־21 ביולי חזרו שתי התל אביביות למגרשים בהרכבים לא מלאים. מכבי איבדה את משה גולוביי, שנפצע במלחמה ופרש ממשחק. הפועל חסרה את צביקה לובצקי, שהתאבל על נפילתו של אחיו היחיד רוני בקרב רפיח. מכבי השעתה את הרכז המוביל שלה, חיים שטרקמן, שדרש 700 לירות על חשבון המשכורת שהפסיד בתקופה שהחברה בה עבד, הספורטוטו, לא היתה פעילה.

כעבור ארבעה ימים, התייצבו שתי הקבוצות ביד אליהו למשחק המכריע. מכבי הגיעה עם מקדמה של ארבע נקודות, ובגלל פיגור ביחס הסלים הכללי (+25 למכבי), הפועל היתה זקוקה לניצחון בחמש הפרש כדי לעלות למקום הראשון. גם הפעם נמכרו 5,000 כרטיסים, והאוהדים היו פעילים מאוד.

הדרבי הזה היה אלים במיוחד. שבי בן בסט הטיח כדור בראשו של עמי שלף והורחק על ידי השופטים ברוך שומינר ויצחק פיסטינר. כהן מינץ יצא בדקה ה־28 בחמש עבירות וזרק את משקפיו על פיסטינר, למרות שלעבירה האחרונה שרק שומינר. בצד השני, אורי שטרן התפרץ למגרש, ובזמן שהורחק בידי שוטרים, פגע באחד מהם.

פרייטג, שעלה בחמישייה במקום שטרקמן, ביצע שלוש עבירות על וולד בשלוש הדקות הראשונות. וולד, מנגד, ביצע שלוש עבירות על ברודי תוך 11 דקות. ברגע שדקל ודוד מאירוביץ' עברו לשמור על ברודי, הוא קלע 12 נקודות בתשע דקות והחזיר את מכבי מפיגור ליתרון. סל שלו קבע 37:38 למכבי בהפסקה.

עם פתיחת המחצית השנייה עברה הפועל להגנה אזורית. ברודי לא קלע אף סל שדה במחצית הזו והסתפק בשמונה נקודות מהעונשין. הפועל ברחה במהירות ליתרון 13 נקודות. מכבי אמנם החלה לצמק, אבל איבדה שחקנים שיצאו בחמש עבירות. אחרי כהן מינץ יצאו גם בן בסט (דקה 30), קלין שפירא (32) ואבידן (34).

המצב של מכבי נראה די אבוד. היא נותרה על הפארקט בדקות ההכרעה עם ברודי, אברהם הופמן, פרייטג ושני שחקנים צעירים, גבי נוימרק וראובן דניאל. אלא שהפועל לא הצליחה לגמור את המשחק. הופמן וברודי הצליחו להשוות ל־66:66. מאירוביץ' החזיר את היתרון להפועל, 66:68. גוט ודקל החטיאו, נוימרק החטיא גם הוא וברודי סחט עבירה. הזריקה הראשונה נכנסה, אבל אם היה מדייק גם בשנייה היה כופה הארכה שהיתה מאפשרת להפועל לנצל הרכב עדיף כדי להשיג את הפער הרצוי. ברודי נענה לבקשה של מאמנו והחטיא בכוונה. בזמנו עדיין לא היו שלשות, ומכבי אפשרה לדוד קמינסקי לקלוע סל שקבע את התוצאה, 67:70 להפועל. ניצחון שכולו הפסד

"הפועל החמיצה הזדמנות לזכות באליפות, ויש בכך משמעות גדולה יותר מאשר הזכייה בכתר מצד מכבי", אמר רוזין לאחר המשחק, "תני שיחק חולה, וגם העובדה שארבעה משחקניי יצאו בחמש עבירות לא נוצלה כיאות על ידי יריבנו. נלחמנו כדי למנוע מהפועל את האליפות והצלחנו בכך".

נותרו עוד שני משחקים לסיום העונה. אחרי שקלע 32 נקודות והוביל את מכבי לניצחון 69:85 על הפועל ירושלים, ברודי טס לבסיס אמריקאי בליבורנו. למשחק ההכתרה מול מכבי חיפה ב־11 באוגוסט הופיעה מכבי עם שבעה שחקנים בלבד, אך זה הספיק לניצחון 56:89. בניגוד לתצוגות הבלתי ספורטיביות מול ציבונה ודרושפאקה, בדרבי של קיץ 1967 זה דווקא הצליח למכבי.

53 שנה אחר כך, ושוב בגלל סיבות לא נעימות, עדיין משחקים כדורסל עמוק בתוך עונת הקיץ - ושוב היה לנו דרבי תל אביבי מכריע ביד אליהו. כשחושבים על כך, אולי במתכונת הקודמת של ההיכל היה אפילו ניתן לקיים אותו עם קהל.

(אריה ליבנת, "הארץ", 25.07.20)



Sent from my HD1903 using Tapatalk

אמנם המשחק לא זכור לי, אבל באותה תקופה אבא שלי לקח אותי לכל משחקי הדרבי, ומן הסתם הייתי גם במשחק המדובר. בילי וולד המוזכר בכתבה, הגיע להפועל במקרה, הוא היה "האמריקאי" הראשון ששיחק בהפועל (כך כונו באותה עת כל השחקנים הלא ישראלים), יהודי, קלעי מחונן ושחקן הגנה מהטובים ששיחקו בארץ. אני זוכר אותו היטב. למיטב זכרוני הוא שיחק אצלנו לא יותר משתי עונות, ולאחר מכן הוא חזר לארה"ב. אגב, יד אליהו (הפתוח) היה באותן שנים מגרשנו הביתי ומכבי ת"א שיחקה אז במגרשה העקום שליד קולנוע אורלי (שאז עוד נקרא "אוריון"), בסמוך לשוק בצלאל בת"א. את הדרבים מכבי ארחה ביד אליהו. באותה עת קשה היה להשיג כרטיסים למשחקי הדרבי, והיתה מכירה מוקדמת לשני הקהלים במשרד הכרטיסים ששכן במדרכה המזרחית של רחוב אבן גבירול בת"א, נדמה לי ששם המשרד היה "הדרן". כל השחקנים והשופטים המוזכרים בכתבה זכורים לי היטב. נחמד להיזכר.

אכן קראו לו הדרן.הוא היה משרד הכרטיסים הכי גדול בארץ.
לא אשכח את התור של אלפי אוהדים מחוץ למשרד בבוקר שאחרי המשחק שהשטן הגדול הישוו את הסידרה בדרבי שלארגי הורחק.

תמיד היו תורים ארוכים בהדרן.
מצד שני זאת הייתה תקופה שבתור יכלו לעמוד זה לצד זה אוהדי הפועל ומכבי ולא קרה כלום.

אני גם זוכר את משרד "הדרן" בדיוק מהסיבות הללו (רכישת כרטיסים למשחקי הדרבי), שהיה אגב משרד הכרטיסים הראשון בישראל כמדומני, שנפתח אי שם בשנות החמישים של המאה העשרים.

כתבו פה על כך שיכלו לעמוד בתור זה לצד זה אוהד הפועל ומכבי, בבחינת "היו ימים", אבל עצם העמידה בתור הוא "היו ימים", כאשר היום הכל דרך האתר של "לאן".

בהחלט געגוע לתקופה ההיא.

Sent from my HD1903 using Tapatalk

לא יכול להעיד בנוגע לכדורסל, אבל ״בימים ההם״ אוהדי שתי הקבוצות גם ישבו ביחד במשחקי דרבי בבלומפילד, בטח בשער 8.

לא רק ב-8.
גם ב-4-5 בבלומפילד וב-11-12 ברמת גן בכדורגל
וב-11-12-1 ביד אליהו

עם כל הכבוד לנוסטלגיה אני מאוד שמח שהדברים השתנו מאז. יריבות היא חלק בסיסי בספורט וכל השבט אחים ואחיות הזה לא שייך למעמד

אתה טוען ברצינות שלא הייתה יריבות בין אוהדי הפועל ומכבי ?
יריבות ספורטיבית הייתה מאז ומעולם.
האלימות המאורגנת החמירה עם כניסתם של ארגוני האולטראס בשני הצדדים

כרגיל תמיד מתרפקים על נוסטלגיה ומספרים אגדות שפעם הכל היה טוב יותר.
לשבת ביציע עם אוהד של הקבוצה היריבה זה זוועה. אני לא אשב בסלון עם אוהד של היריבה כשאני רואה משחק, אז ביציע?

תורים היו.אבל תור כמו שהיה באותו בוקר לא היה אף פעם.תוך זמן קצר נמכרו 10 אלף כרטיסים.

יש הבדל בין זה לבין המצב היום שזה מסוכן לערבב אוהדים משני מחנות האוהדים.
האלימות שהצטרפה למחנאות הספורטיבית היא הבעיה פה...

10,000 כרטיסים בטח לא נמכרו מן הטעם הפשוט שמגרש יד אליהו הפתוח הכיל רק 5,000 מקומות.

לא ישבו אחד ליד השני.
היו שני גושים אבל לא הייתה חציצה, לא משטרה ולא כלום.
כמו שכתבתי, מאז שארגוני האולטראס קמו, זה בלתי אפשרי.

נתי דבר על המשחק השלישי אחרי הדרבי של לארגי לא על הסיפור המקורי מ-67

פעם היו מוכרים כרטיסים לבלומפילד בקיוסק ליד אלהמברה.
ופעם שער 11 לא היה שער של מכבי, בתור ילד הייתי שם לא מעט פעמים

Sent from my SM-A705FN using Tapatalk

היה גם משרד כרטיסים מול בורקס סמי.

החברה הישראלית הפכה לאלימה יותר, אלימה מאוד יש שיגידו, וזה בא לידי ביטוי גם בספורט

Sent from my HD1903 using Tapatalk

באותה תקופה לא היו יותר מידי משרדי כרטיסים בארץ. בתל אביב הייה את הדרן ולמיטב זכרוני קסטל, ויותר מאוחר הדרן, פתחו סניף ברמת השרון, ששנים אחרי התפצל מהם ונהפך למה שהיום לאן.

באותו משחק אכן היה טירוף לכרטיסים.
יצא לי להיות ראשון בתור לדלת של הדרן. הכרחתי את אבי להביא אותי ב- 06:00 בבוקר, ובערך ב- 08:00 פתחו את המשרד.
הבעיה שכולם חיכו לדון שיבוא עם הכרטיסים.
בול ב- 09:00 הוא יצא מהמכונית שלו עם שתי תיקי ג'מס בונד שחורים, בהם היו הכרטיסים. מיותר לציין שחלק מהכרטיסים היה כבר מכור מראש למקורבים.
רכשתי את הכרטיסים, וכשיצאתי מבמשרד, הלכתי לכיוון העיריה וכיכר מלכי ישראל, וכבר אז התור הגיע לצומת של קולנוע גת. למיטב זכרוני אבן גבירול פינת צייטלין.
לדעתי עד 12:00 בצהריים נגמרו כל הכרטיסים.

דרך אגב, בהקשר של משרדי כרטיסים. בזמנו היה חוק שרק לנכי צה"ל מותר לפתוח משרד כרטיסים.
אבי בנדר הבעלים של הדרן, היה נכה צה"ל מפעולות התגמול של שנות החמישים.

בבלומפילד של שנות ה- 70 ואמצע ה- 80, לא ממש היו גושי עידוד.
היה ידוע שאוהדי הפועל יושבים בשער 7, אבל פעמים רבות היו בו גם אוהדים של בית"ר, במשחקים נגדם.
זכור לי שבמשחק נגד בית"ר, ששייע הדף כדור בזינוק מאחורי בז'ה, ישבתי עם אבא שלי בשער 11. בדיוק מאחורי הזינוק של שייע.
זה היה בוודאות בסוף שנות ה- 70, בהצגה כפולה עם בית"ר תל אביב, מאחר ועל האפודה של בז'ה היה סמל של דרום קוריאה.
באופה תקופה ישראל שיחקה נגד דרום קוריאה ובז'ה היה כנראה חלק מהסגל.

דרך אגב, אבי בנדר נפטר החודש.

להפך,בזמנו היו הרבה משרדי כרטיסים.בכל עיר היה לפחות משרד כרטיסים אחד.הדרן שהיה המשרד הגדול היה מעביר כרטיסים למשרדים הקטנים.