פורום השדים האדומים

היום, בדיוק לפני 10 שנים, עלו הדחפורים של חלודאי ימ"ש והרסו סופית את אולמנו הביתי, אוסישקין.
גם היום, כשהקבוצה נחלצה מציפורניו של שאול אייזנברג המנוול וחזרה מתהום הנשייה אל מקומה הטבעי בליגת העל, חשוב לזכור ולספר אודות הימים ההם, ואודות פושעי אוסישקין שעשו הכל כדי לחרב את אולם הכדורסל ואת קבוצת הכדורסל.



עוד על השתשלות האירועים:
http://wiki.red-fans.com/index.php?titl ... 7%99%D7%9F

כתבה בטיים אאוט על עשור להריסה
http://timeout.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%A8 ... 7%99%D7%9F

אני ממש לא בטוח שהכותב צודק ואם זה היה קורה היום חלודאי היה בונה אולם חדש עבורנו לפני שהיה הורס.

האווירה בשנים ההם היתה שמקקי היא הקבוצה של המדינה. כל השמנה והסלתה (רולקסים ופרוות) היו באים לראות ולהראות באולם ההוא ביד אליהו.

עו"ד מסוים ידע למשוך אליו את בעלי השררה. גם החולדה הקיבוצניק לשעבר (שמתגאה מאוד בעברו הקיבוצי) התחבר מהר מאוד למילייה הזה. הפועל זה אאוט, פאסה. מקקי זה אין.

אוסישקין הוא האולם שבו האימפריה הצהובה המכונה מקקי ת"א הפסידה הכי הרבה פעמים. בכל אירופה אין אולם עם כזה רקורד.

שנתיים קודם חטפה האימפריה המקקית 25 הפרש בהיכל אוסישקין. את זה עו"ד מסויים לא יכל יותר לסבול. הוא הרי המציא את המושג המקקיסטי שהאליפות היא שלהם, לנצח. אף אחד לא זכאי ולא רשאי לקחת להם את זה. מי שמרים ראש ומעז לנצח את האימפריה שלו, ועוד בהפרש משפיל, יחטוף. לי אישית אין ספק שזה היה הגורם המרכזי להריסה.

מול היכל אוסישקין עמדו שניים - שלושה בנייני מגורים. 20-30 דירות בערך. כמה קולות חלודאי הרוויח? כמה הוא הפסיד ברור מאוד.

אני יליד ת"א וגר בה כל חיי. את הקול שלי הוא לא ראה ולא יראה.

אני רוצה להתייחס לפן החיובי של תוצר הריסת האולם.
הקמנו עמותה, שהתחילה מאפס מהליגה הנמוכה ביותר בלי קומבינות, וכיום מנהלת את הפועל, ומהווה דוגמה שאפשר אחרת.
פרצנו דרך,בניהול הספורט בארץ להראות שיש מודל אחר, נכון יותר (שעובד יפה מאד בגרמניה) של בעלות אוהדים ולא אוליגרכים\ראשי עיר אינטרסנטיים ששופכים מיליונים מכספי משלם המיסים לכיסי חבורת זרים.
המודל שנוצר, היווה דוגמה להתפשטות התופעה, של קבוצות אוהדים. גם בכדורגל וגם בכדורסל.
נכון, יש כנראה תקרת זכוכית, שכיום קשה לפרוץ אותה ללא כספים חיצוניים , אבל הוכחנו שעם נחישות, ניהול נבון והתנהלות נכונה אפשר להצליח.
החשוב ביותר בעיני, הוא קביעת עקרונות והוכחה שניתן גם לדבוק בהם - הסרוב לעלות לליגת העל על השולחן הירוק, לאחר שהפסדנו בפליאוף, הוא מופת שמלווה ומרגש אותי עד היום . מקווה שגם אותכם.
העמדות העקרוניות במינהלת הליגה נגד האוליגרכים (הישנים והחדשים) הן מקור לגאווה.
הפיתוח ההדרגתי של המועדון, בעיקר מחלקות נוער הוא אדיר. כך משקמים וכך בונים לטווח ארוך.
בעיקר, הגאווה היא על ניהול והתנהלות פיננסית הגיונית.!
המסירות של העוסקים במלאכה, בהתנדבות ומזמנם החופשי, מדהימה בכל קנה מידה! אני חושב שלכל מי שהיה יד בפעילות להקמת העמותה, הקבוצה ניהולה ובנייתה, מהתחלה ועד היום , מגיע שפו גדול , ב"חגיגות" העשור להרס האולם!

נכון, לא הכל וורוד, יש החלטות שאישית היתי שמח שלא היו מתקבלות (זר חמישי, פיטורי מאמנים בקצב גדול מידי ועוד), אבל בגדול כששמים על המאזניים את הישגים מול הבעיות - הכף נוטה בבירור לכוון הזכות!

לא הצלחנו לפרוץ את תיקרת ה 2000+ חברי עמותה. קיויתי שנכפיל את מס החברים אבל אולי זה עוד יקרה.
אבל בגדול, אני כחבר עמותה מיום היוסדה ,חש גאווה גדולה מאד להמנות על העמותה הזאת!

לסיום, מילה על הכדורגל. עמותת האדומים (שגם בה הייתי חבר) נכשלה כי הלכה בדרכים לא נכונות. התרופה לכדורגל תבוא כשתחדור ההכרה שרק בעלות (מעל 50% ) וניהול עי העמותה יהיה גם בכדורגל.

אז נכון, הבט אחורה בזעם (על הרס האולם הביתי) וקדימה בגאווה ובתקווה - על מה קם כתוצר מהאירוע הזה.!

אכן התקיים בנו המשפט היהודי הקדום מהתורה "ככל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
לעומתו, ובערך מאותה התקופה עומדת הברכה הסינית העתיקה - "שתחייה בזמנים משעממים"