פורום השדים האדומים

המשחק מול חולון היה סוג של נקודת שפל חדש במדד הייאוש מהלוזריות של הקבוצה שלנו. אבל תכלס, כמה כמה שנים (האמת, מאז שאדלשטיין לא מאמן אותנו), שבאינספור משחקים אנחנו חווים את הרגע הזה שבו כולנו מרגישים שהנה, משחק שהיה לנו בידיים בורח לנו.
אולי באיזשהו ניסיון נואש למנחוס הפוך, נתחיל פה איזשהו אשכול שבו כל אחד מספר על הרגע הזה במשחק, שבו הוא קלט שזהו, מפסידים גם את זה.

עבורי, למשל, במשחק מול חולון, זה היה דווקא הרגע שבו ליונס הטיפש החליט לזרוק מ-10 מטר, שלוש דקות לסיום, כשאנחנו ביתרון, ולהחטיא כמובן. הריבאונד של חולון הוליד שלשה מהצד השני ושינוי מומנטום מוחלט.

מי ייתן ולא נגיע לעמוד שני באשכול הזה.

כן, הנצחת הלוזריות זו דרך מצוינת לשנות אווירה ו-DNA של מועדון

דווקא אחרי תקופה ארוכה של הפסדים במשחקים צמודים, אצל קטש וחלק מתקופת אהברמי, ניצחנו כבר כמה משחקים על הבאזר

אצל אברהמי ניצחנו לא מעט משחקים בהפרש נמוך.בטח יותר מראש ומארז

אצל אברהמי ניצחנו הרבה יותר משחקים צמודים מאשר אצל ארז.
באופן כללי בעיני כל הסיפור הזה על מנטליות של מועדון זה קשקוש. ברגע שיש לך הרבה שחקנים עם יכולת אישית גבוהה לרוב אתה תהיה טוב ברגעי ההכרעה.
זה נכון שלמועדון גדול יש יתרון מסוים ברגעי ההכרעה כי הרבה קבוצות יעשו מולם במכנסיים ברגעי האמת, אבל ההיפך לא קורה.
גם על הפועל של קטש ואברהמי אמרו שמפסידים הרבה במשחקים צמודים והפלא ופלא כשהגיע נייט התחלנו לנצח משחקים צמודים. גם העונה ניצחנו כבר כמה משחקים צמודים כי היה לנו ווינר גדול כמו אלאנדו.