המשחק מול חולון היה סוג של נקודת שפל חדש במדד הייאוש מהלוזריות של הקבוצה שלנו. אבל תכלס, כמה כמה שנים (האמת, מאז שאדלשטיין לא מאמן אותנו), שבאינספור משחקים אנחנו חווים את הרגע הזה שבו כולנו מרגישים שהנה, משחק שהיה לנו בידיים בורח לנו. אולי באיזשהו ניסיון נואש למנחוס הפוך, נתחיל פה איזשהו אשכול שבו כל אחד מספר על הרגע הזה במשחק, שבו הוא קלט שזהו, מפסידים גם את זה.
עבורי, למשל, במשחק מול חולון, זה היה דווקא הרגע שבו ליונס הטיפש החליט לזרוק מ-10 מטר, שלוש דקות לסיום, כשאנחנו ביתרון, ולהחטיא כמובן. הריבאונד של חולון הוליד שלשה מהצד השני ושינוי מומנטום מוחלט.
מי ייתן ולא נגיע לעמוד שני באשכול הזה.
_________________ Those who do not move, do not notice their chains
|