http://www.mynet.co.il/articles/0,7340, ... 81,00.htmlלא נישבר/ בן קפלן
זה היה השבוע של ה־CD ברכב. של ה־VOD בטלוויזיה. של קבוצות הוואטסאפ ההומוגניות. של החברים הקרובים ביותר. זה היה שבוע של דיון מעמיק. של עצימת עיניים ארוכה. של סגירת אוזניים מרתונית. של הימנעות ממקומות הומי אדם.
אבל זה לא היה שבוע של ייאוש. אפילו לא לרגע אחד. וזה לא היה שבוע של לוותר. ולא של להישבר. ולא של להחמיא. ולא של לומר מילה טובה. לעולם לא.
זה היה שבוע שבו לא הורדנו את הראש למרות המטחים שנורו לעברנו, אלא הלכנו זקופים יותר. זה היה שבוע שבו היינו אי של שפיות במדינה לא שפויה.
ולמרות שדווקא שפיותנו התפרשה כאי שפיות, נותרנו שפויים. זה היה שבוע שבו לא נדרשנו יותר מדי להסביר את תחושותינו, מה שאומר שהסברנו אותן היטב במשך שנים ארוכות. זה היה שבוע שבו נדרשנו לפרגן, אבל סירבנו. ולא בנימוס. זה היה שבוע שהיה צריך להיות של מכבי, אבל עבורנו הוא היה שלנו. כי זה היה שבוע שהבהרנו שוב, שאנחנו לא הם. אנחנו ההפך מהם. אנחנו לא דורסניים. אנחנו לא רוצים רק לנצח אלא קודם כל להתחרות. ואנחנו לא הקבוצה של המדינה. אנחנו הקבוצה שלנו. אנחנו לא חוגגים בכיכר רבין. אנחנו חוגגים עם משפחתנו הקטנה והאדומה. אנחנו לא צריכים את תמיכת טרמפיסטינו, נפלא לנו עם תמיכת אוהדינו.
זה היה שבוע שבו היינו גאים מתמיד להיות אוהדי הפועל תל אביב. להיות האלטרנטיבה. להיות אלה שלא מברכים. שרוצים שהיריבה העירונית תפסיד, תמיד. אלה שיהיו שם כדי לצעוק שהמלך הוא עירום. ומביך. והוא לא מלך בכלל. זה היה השבוע שבו לבשנו בגאון את החולצה האדומה. זה היה השבוע שבו היא הייתה מציאה, ולרגע לא הצטערנו שאין ממנה יציאה. זה היה השבוע שבו נשבענו להמשיך הלאה. לחדש עוד חברות בעמותה. לרשום עוד פועל צעיר. לגדל דור חדש של אוהדים שיהיו גם הם אי של שפיות במקום לא שפוי. זה היה שבוע שבו 200 אדומים נסעו עד אילת כדי לעודד את הקבוצה שלהם. האם בין עשרות אלפי החוגגים בכיכר תוכלו למצוא 200 נאמנים שכאלה? האם בין עשרות אלפי החוגגים בכיכר היו 200 שיודעים שיש באילת קבוצת כדורסל?
זה היה שבוע שבו למרות הקושי קמנו והתנערנו, עם עבדים ומזי רעב. ונשבענו שוב לא לוותר למנגנון ששעבד את הכדורסל הישראלי בעבור הצלחותיה של קבוצה אחת. זה ייקח זמן, ויזע, ודמעות. אבל עולם ישן עד היסוד נחריבה. מגב כפוף נפרוק העול. את עולמנו, הצנוע, בביתנו החדש עוד נקימה. לא כלום מתמול, מחר הכול. עם הפועל תל אביב, אתם עוד תראו, ייעור, וישגב האדום.