שוב חוזר הניגון. מכבי מרביצים, מכבי משקרים, מכבי עושים מניפולציות תקשורתיות מרהיבות, שמעון מלהג, פדרמן מחבק. אנחנו בתגובה שומרים על איפוק. מנסים להציג את העובדות, מעלים סרטונים בפייס, נלחמים בפרופוגנדה בגבורה ובאמונה יוקדת. רמי כהן בעוד תצוגה תקשורתית מרהיבה, ואנחנו שוב מתמוגגים שיש לנו יו"ר נדיר ומרגש, חכם, חד מדוייק, צודק. אנחנו יודעים שאנחנו צודקים, אנחנו קולטים את המניפולציות הגאוניות של מכבי, ואנחנו שוב לא מצליחים לקלוט איך זה עובד להם, איך התקשורת כולה יורדת על ארבע ומלהגת על האלימות של אוהדי הפועל, בטקסטים עלובים, וטיעונים שטחיים ולא ברי-הגנה בדו-שיח רציני ומעמיק. והנה שוב חוזר הניגון. אחרי שפניני קיבל בחזרה את סרט הקפטן ושיחק בנבחרת ישראל, סופו צפוי להיות מושעה עד לסוף סדרת חצי-הגמר - היינו, יחסכו לו את המפגש איתנו בחצי, והוא יחזור כמו גדול לגמר. בנתיים, אנחנו נקבל עונש רדיוס, ויסגרו לנו את השורות הראשונות בהדר-יוסף. בעיני, דרך אגב, העונש הכי כואב ומשפיל שיכול להיות.
ובכן, חברים, מועדון הפאר שהקמנו הוא ללא שום ספק הצלחה מסחררת, אבל המבנה המעוות נותר כשהיה - ואף התעוות עוד יותר, כאשר שמעון מזרחי הוא - שוב! - הפלא ופלא, יו"ר האיגוד. ואנחנו שוב הקורבן, ואנחנו שוב מתפלאים, ואנחנו שוב מתבכיינים. אבל למי אנחנו מתבכיינים, בעצם? מה פשר ה"מלחמה התקשורתית" שאנחנו מנהלים? רק לעצמנו אנחנו מתבכיינים, כיוון שאף אחד לא מקשיב, ולאף אחד לא איכפת. הקריאות לשבור את הכלים נשמעו מספר פעמים בשנים האחרונות, ונדחו שוב ושוב בטיעונים שונים ומשונים. אולי בצדק, ואולי לא, אין לדעת. האיפוק הפך להיות נר לרגלנו. אבל, חברים, פרשייה מתווספת לפרשייה, הפיצה של צ'ורה מצטרפת לבנק ההשקעות של מוני, והפניני מצטרף לסופו, והנה אני אוטוטו בן 33, והכל נשאר בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר, ואף גרוע יותר. השאלה שצריך לשאול היא האם יש גבול לכל תעלול, והאם נמשך לשחק במסגרת כללים מעוותים של שיטה מעוותת במדינה מעוותת. במידה ולא - אין גבול - נמשיך במלחמה הדון-קישוטית שלנו, ונחכה למשיח, שכנראה לעולם לא יגיע. ונהיה צודקים. לעומת זאת, במידה ואנחנו מחליטים שצריך להיות גבול כלשהו לביזוי ולהשפלה, אין לנו אלא להודיע כעת - חד משמעית - א-פריורית - כי במידה וניענש במקרה דנן, נעלה למשחק הרדיוס - או לכל משחק בו ייסגרו שורות באצטדיון - עם שחקני נוער, ונספוג את העונש שיוטל עלינו בגאווה.
הפועל כדורסל היא הקבוצה המופלאה והמרגשת ביקום ובכל תולדות היקום, והעניקה - ומעניקה - גאווה אדירה ואינסופית לכולנו. עם זאת, בימים האחרונים אני - אישית - מרגיש מושפל ומבוזה כמו שלא הרגשתי מעולם. אני מרגיש מושפל, כיוון שאני מרגיש מגוחך, כיוון שאני חוזר על עצמי, אנחנו חוזרים על עצמנו, אנחנו כמו אוגר בתוך גלגל שרק מנסה לרוץ מהר יותר, מהר יותר, מהר יותר, במקום לקפוץ החוצה מהגלגל, ולתת לו להסתובב עם עצמו. רמי, עשה מעשה.
|