רמי ביקש ובצדק שנפתח אשכול נפרד לפרידה מבוכמן.
אז הנה ההודעה של נמרוד בוכמן בפייסבוק:
"היום, בגיל 30, קיבלתי את ההחלטה הכי קשה אבל גם כנראה הכי בוגרת שקיבלתי בחיים והחלטתי שלא להגיש מועמדות להנהלה בכדורסל לבחירות הקרובות. לא קיבלתי את ההחלטה בלב שלם (בעצם לא קיבלתי אותה דרך הלב בכלל) אבל זה כנראה הדבר הנכון לעשות בשלב בו אני נמצא היום בחיים.
זה לא זמן לסכם כי אני עוד לא עוזב, ואשאר דובר בהתנדבות עד סיום העונה, אבל עם כל הקושי שבדרך זו הייתה זכות גדולה, בעיקר בגלל האנשים שהיו לצידי בהנהלה ואלו שהתנדבו בעמותה ועזרו כל הדרך."
אני לא מכיר את בוכמן אישית אבל הפכתי למעריץ שקט שלו. כשאני רואה אותו במגרש וגם בפעם שראיתי אותו ברחוב,
לא העזתי להגיד לו את מה שאני חושב (בכל זאת אני בן 34) אז בכתב זה הרבה יותר קל:
שמע, אני פשוט מעריץ את העבודה שאתה עושה. את החכמה, את המסירות, את הבחירה הנכונה של המאבקים, את הדרך שאתה מייצג אותנו בתקשורת, את היכולת (גם של רמי) להתנהל בתוך האוהדים ולמען האוהדים ולא להשתגע מהם כשהם גורמים לרדיוס, שרים שירי שואה, שורקים במשרוקית וכל מיני דברים שאותי כמנהל היו מוציאים מהדעת. את שיקול הדעת והרוגע שלא באים על חשבון התלהבות ומוטיבציה, את העובדה שאתה יכול להגיב בשלוש בלילה בפורום בכל נושא (גם אם אנחנו מעצבנים אותך בסאגת קאונסיל) כי אתה פשוט חי את המועדון בכל רמ"ח איבריך.
כל מה שאני אומר תקף גם לרמי ולכל ההנהלה.
מעולם לא היו לנו בפרונט אנשים כמו ראצ'ו ורמי, שמנצחים את מכבי בכל מאבק כמעט, נלחמים על כל הדברים הנכונים, ובונים אותנו שנים קדימה עם חזון ודרך ברורה (בניגוד אלי שעסוק בלהיות אוהד שרוצה רק אליפות עכשיו!).
תודה מכל הלב, ולמרות שהמילה שחוקה, אתה פשוט איש מרגש.
אני משער שבאשכול נפרד אפשר יהיה להתעסק בשאלה איך משאירים אנשים כאלה בתוך המערכת, ובונים להם אפשרות להתפרנס בכבוד מהעניין ומייצרים בכך המשכיות בניהול, שבה הניסיון הנצבר לא הולך לאיבוד.
השנים האחרונות של הכדורסל מול הכדורגל, הבהירו יותר מהכל, שאיכות המנהלים, ולא התקציב של עונה ספציפית, היא הדבר החשוב ביותר בארגון ספורט.