bergkamp כתב:
דארל היה יכול להיות אחלה, אבל תסביר לי, יובל, איך הוא ומאט הווארד יכולים להתאים יחד? שני גבוהים מאוד לא אתלטיים, שוב תהיה קבוצה שאף אחד לא מהווה איום חסימה, שאף אחד לא משחק מעל הטבעת, קבוצה שלא מספיק שלוקה בקליעה מבחוץ לוקה גם בריבאונד ובאתלטיות.
הבעיה זה ההחתמה המיותרת של הווארד בהרבה יותר מדי כסף. לא מבין איך מחתימים זר שלא מסוגל לקפוץ מעל עציץ, לא קולע והכי גרוע - הוא לבן.
1. ממה שאני רואה שנשאר בשוק, ומהשחקנים שעוד איכשהו מועמדים בצורה כזו או אחרת, אני לא חושב שיגיע שחקן יותר "מתאים" מדארל. אני לא חושב שיגיע שחקן אתלטי עם אימפקט הגנתי יוצא דופן וגם לא שחקן עם קליעה. באופן כללי הווארד זה שחקן שכמעט בלתי אפשרי להתאים לו שחקן, כי הוא גם אתלט מחריד שלא מהווה איום חסימה או יכול לשמור על כמה עמדות, וגם נגר מוחלט בלי שום טווח קליעה.
2. להערכתי (או לפחות לתקוותי), לא יהיה מנוס מלתקן במהלך העונה את הבנייה העקומה שנעשית בקיץ, ולשחרר את אחד הגבוהים הזרים שיתחילו את העונה ולהביא במקומו זר לעמדות 3-4. לכן אני מקווה שלפחות נתחיל את העונה עם גבוה אחד טוב שיכול להחזיק את הצבע לבד. אם נחתים עוד גבוה בינוני ומטה אז באמת אכלנו אותה.
3. דארל בעיני גם שחקן יותר ורסטילי ממה שנותנים לו קרדיט. הוא לא אתלט גדול גם אבל בשום אופן לא אתלט רע. הוא מסוגל לחסום ולשנות זריקות (בעונה שעברה היו לו 0.7 חסימות למשחק בפחות מ-20 דקות בממוצע, פר 30 דקות זה מעל חסימה למשחק וזה יותר מרוב הגבוהים שמשחקים פה בליגה בסופו של דבר). הוא כמעט לא מטביע אבל הוא מסיים גבוה מאוד ובאחוזים גבוהים (לא כמו האוול למשל שמוציא את הזריקה שלו ממקום מאוד נמוך ומסתמך על הטכניקה ועל הטאץ' שלו כדי לסיים בצבע). הוא אוטומט מחצי מרחק, ולמרות שאני מעדיף אותו בעמדה 5, הוא הוכיח שהוא מסוגל לשחק בעמדה 4 ביעילות. הוא גם ריבאונדר פשוט אדיר (הוביל את הליגה בריבאונדים לדקה למרות ששיחק ליד האוול, טאקר ותומר שכולם ריבאונדרים מצוינים בפני עצמם וזה נתון יוצא דופן), כך שלשחק איתו ועם עוד שחקן פנים זה הרכב שנותן יתרון יחסי משמעותי מאוד, למרות שזאת לא צורת המשחק המועדפת עליי.
ובעונה שעברה היה בדיוק ההפך ממה שכתבו פה. לכאורה שיחקנו עם זרים לא מתאימים שדורכים אחד על השני, אבל בפועל הזרים האלה הוכיחו שהם יכולים לשחק נהדר אחד ליד השני, לתת תפוקה מקסימלית, כשהיתרונות היחסיים של הציוות שלהם גבר על החסרונות המשותפים. הרי בחצי הראשון של העונה, עם סגל ישראלי של תומר גינת בעונה ראשונה בליגה, תמיר בלאט שהוא יותר חיסרון מיתרון, מתן נאור בעונת פרישה ושברירי דקות של צוף/איידן/ברנדוויין/רביב בין ההשבתות שלו, קיבלנו את התרומה הכי נמוכה בליגה מהישראלים ובכל זאת עמדנו על מאזן של 50% כשכל הזרים נותנים תפוקה אדירה ומחפים על החסרונות של הישראלים (בתקופת אברהמי, טאקר, וויליאמס והאוול נתנו ביחד 50 נקודות ו-22 ריבאונדים למשחק. זה בלתי נתפס). מה שהכריע אותנו בסופו של דבר היה הסגל הישראלי החלש להחריד ללא רביב, ולאחר מכן הפציעות וגם רמי הדר שהסתכסך עם כל הזרים ובסוף חירב את הסגל. להגיד שחוסר ההתאמה בין הזרים זה מה שפגע בנו זה פשוט עיוות של המציאות. שרון אברהמי פוטר במאזן 6:6 עם סגל ישראלי ברמה של ליגה לאומית כי לא יכול להיות שעם ארבעה זרים כמו שיש לנו אנחנו לא דורסים את הליגה, ואחרי שרמי הדר הגיע וחירב הכל פתאום מספרים שנפלנו בגלל הזרים. תנסו להיזכר איך תפקדנו בתקופות אחרות שבהן רביב היה פצוע (בעונת 15/16 למשל), או בכלל לאורך העונות האחרונות, מה הייתה התרומה המשותפת של הזרים שלא "דרכו אחד על השני" או היו "התאמה רעה" ואיך הם תפקדו וסחבו אותנו.
כך שעם כל הכבוד להתאמה בין הזרים, עדיין הרבה יותר חשוב שהם יהיו שחקנים טובים בפני עצמם. אם לא נביא שחקנים טובים (וזה ממש לא עניין של מה בכך, בטח לא במצב שאליו הגענו), כל הסיפורים על התאמות ייזרקו לפח מהר מאוד.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
