ItaiH6 כתב:
Frank Serpico כתב:
ItaiH6 כתב:
העידוד נדם כי מי שנשאר הם חבורת פרזיטים שלא יפתחו את הפה שלהם
עזבו 15, נשארו 150. ה-15 שעזבו הם הם האוהדים האמיתיים, המקוריים, היחידים שראויים.
שאר ה-150 (שרובם נוסעים קבוע לכל משחקי החוץ, בטח למשחקי הבית) הם פרזיטים. סתם טרמפיסטים. לא ראויים להקרא אוהדים.
הבנתי אותך. איך אמר המשתמש הפועל? "We are the 1%", ואנחנו היחידים שראויים.
אז אתה והמשתמש הפועל, ודומיכם בנושא הזה, הם אלה שמאדירים את ה1%, לא הם עצמם.
אם אתם רק על תקן מקבלי הוראות בנושא העידוד אז במה פחותה הוראה של האחים ד' מהוראה של מאור או אלעד כובע, ובמה נחות מתן קצב במחיאות כפיים לעומת מתן קצב באמצעות תוף?
חוץ מזה, דווקא אתה היית מאלה שנמנה על ה1% הזה אז דבר אל עצמך יפה.
איתי, אני לא נמנה על האחד אחוז, לא על התשעים ותשע אחוז, לא על החמש אחוז ולא על התשע אחוז.
המשתמש הפועל הגדיר זאת יפה - כל אחד וסגנון העידוד שלו. לגבי עצמי - יש משחקים (אני מודה, הקריטיים והחשובים) שבהם אני יכול לעמוד שעתיים על המעקה, לשיר, לצרוח, לצווח, לקלל, לשרוף את הגרון, לקפוץ כמו חולה ולצאת בלי קול, ויש משחקים (כמו אתמול) שבהם אני סתם יושב רגל על רגל עם ארטיק פטל ביד. ברוב המשחקים זה נתון לסיטואציה - במצבים רגועים של יתרון ברור לנו, אני רגוע ושלו. מקסימום אקפוץ פה אקפוץ שם ואולי אצטרף באיזה שיר נחמד. במצבים מעט יותר מתוחים ולחוצים, או כששופטים דופקים אותנו, אני אהיה על הרגליים, צועק, שר ומעודד. אני בטח ומעולם לא הייתי חלק משורת המקהלה. מעולם לא באתי למשחק לשיר שירה בציבור. מעולם לא עמדתי בלב הגוש המעודד. עניין של סגנון.
לגבי מה שקרה שלשום, שוב, גם פה המשתמש הפועל הגדיר זאת יפה ומדויק מאוד: הטענה היחידה הייתה שהם באופן קבוע מובילים את העידוד, ולפתע הם נעלמו פשוט ברבע השלישי. באופן טבעי נוצר ואקום לזמן קצר. אחרי רבע שכולנו קלטנו שפשוט אין את המובילים הרגילים שיש מזה שנים, התחילו לעודד כמו פעם, ויפה מאד, גם בלעדיהם.
זה בדיוק מה שקרה.
ובעניין התוף - לתוף יש אפקט אדיר. אפקט שמשתווה למאה מעודדים. (במקרה של חבק אותי, מאה מעודדות). חסרונו בהחלט הורגש.