http://www.mako.co.il/Sports-basketball ... 1531521468פרס ישראל בספורט מגיע למישהו שיודע גם להפסיד
איך יכול להיות שהאיש שחרת על דגלו שתחרות היא דבר מזיק מקבל פרס על פועלו? מוטי דה פיצ'וטו יוצא בתקיפות נגד שמעון מזרחי, דווקא ביום חגו. ואף מילה על הפיצה של צ'ורה
ספורט: פעילות שמטרתה השתתפות בתחרות, בבידור עצמי או בהנאה ודרכים אחרות
יש הרבה נושאים שעליהם ההחלטה לתת לשמעון מזרחי פרס ישראל יכולים לעורר דיון בעד ונגד– החל משיטות הניהול הכוחניות אך מניבות התוצאות וכלה בעברו הנקי מעשית אך המלא בתהיות לא פטורות (ולמרבה האירוניה אין דוגמא טובה לכך מההחלטה הנדונה שהתקבלה בהמלצתו של חבר ועדת הפרס טל ברודי).
על דבר אחד לא יכול להיות ויכוח: האיש שחרת על דגלו שתחרות היא דבר מזיק, שיש לרמוס את המתחרים לא רק במגרש אלא בעיקר מחוצה לו, ששונא כל תחרות אם היא מזיקה לאינטרס הצר שלו, שהמכביזם תחת ניהולו קיבל משמעות של הנצחון הוא לא מעל לכול אלא חזות הכול, האיש הזה הוא הכל חוץ מראוי להיות חתן פרס ישראל בתחום הספורט.
חינוך: עיצוב תודעת האדם, המשנה את אופני חשיבתו
חמורה מכך ששמעון מזרחי עומד לקבל פרס בתחום שמעצם הגדרתו נוגד את כל המהות של האיש ופועלו, היא העובדה שמי שחתום על הפרס הוא שר החינוך. מהו המסר אותו מעביר מר גדעון סער לילדים המשתתפים בספורט מכל סוג שהוא – לחתור לניצחון בכל מחיר? שהדרך להצלחה היא הנצחת והעמקת הפער בין החזק לחלש? שקפטילזם חזירי זו הדרך לזכות במדינה הזו בהוקרה גם בספורט ולא רק בפוליטיקה? שכוחנות זו הדרך?
לשר החינוך יש כאן אחריות שהיא הרבה מעבר לויכוח על "מוני פנאן – ידע או לא ידע" יש לו כאן אחריות שמשמעותה היא הליבה של התפקיד אותו הוא ממלא מטעמנו: לעצב את תודעת האנשים כאן כך שיבינו שלא זו הדרך. ולכן האופציה היא אחת ויחידה – לבטל את הבחירה הזו או להתפטר.
צביעות: התנהגות המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלים יותר, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות
אפשר לצחוק על זה שחתן פרס ישראל המיועד לא מוכן ללבוש שום דבר אדום. אפשר לקרוא "פולקלור" לסיפורים על זה שסרב ללחוץ לאגדות כדורסל כמו בארי לייבוביץ' יד גם במסעות נבחרת רק משום שהעז לשחק בהפועל.