טור עלי מוהרי של אלון עידן היום בהארץ:
http://www.haaretz.co.il/sport/mitbonen/.premium-1.2299088קח הכל, רק תן לי הפסד של מכבי תל אביב
אלון עידן
מה שאתה רוצה - את הלוזונים מאושרים, גביע של ריאל, באיירן דורסת, רק תן ניצחון של מילאנו. שתי דקות לסיום, הוא הסכים. "עזוב, איחרת", אמרתי לו ועזבתי כמנצח
הצעתי לו את העסקה הבאה: תמורת הפסד של מכבי תל אביב במילאנו, אני מוכן לוותר על שליטה ביתר משחקי היום. הסברתי לו באריכות ובסבלנות שמדובר בעסקה קשה לעיכול עבורי ושאי אפשר להתייחס אליה בקלות דעת. הדגשתי את המינוסים הרבים: עד כמה זה לא פשוט עבורי לאפשר למכבי פתח תקוה לעלות לגמר הגביע, וכמה קשה לי לקבל ניצחון של ריאל מדריד על ברצלונה בגמר גביע המלך הספרדי, ושגם ניצחון של אוורטון על קריסטל פאלאס לא משרת את המטרות שלי, כמו גם ניצחון של באיירן מינכן על קייזרסלאוטרן בחצי גמר הגביע הגרמני. "אני מבין שזו לא העסקה שחלמת עליה", אמרתי לו בסוף, "אבל זו בטח ובטח לא העסקה שאני חלמתי עליה. ונדמה לי שאם שנינו לא מרוצים, אז מדובר בעסקה סבירה, אינך חושב כך?".
"לא, איני חושב כך", הוא ענה בקוצר רוח מופגן, בניגוד לאופיו הנוח בדרך כלל. לאחר מכן הוסיף בעצבנות: "הרי שנינו מבינים מה אתה עושה פה, ואני קצת מתפלא עליך למען האמת. חשבת שתצליח להתל בי בקלות כזאת?".
עצרתי לרגע, אפשרתי לטון הדרמטי לחלחל אליו פנימה ואז תקפתי שוב: "תשמע, לפעמים נראה לי שאתה מזלזל בי, פשוט כך. שאתה לא מבין איזה ויתורים אני עושה עבורך ואיזה קשיים נפשיים אני לוקח על עצמי רק כדי ששנינו נהיה מרוצים. אתה יודע שאני אף פעם לא אוהב להתעכב על המישור האישי, אבל האמת היא שאני די מאוכזב ממך".
כן, זרקתי את כל הקלפים על השולחן, לא היה לי מה להפסיד, ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא. אולי קצת הגזמתי עם רגשות האשמה בסוף, אבל מה לא עושים כדי למנוע את הדבר הגדול מכולם, הדבר המפחיד מכולם, הדבר שבכל סוף עונה מתחיל לקבל צורה מפלצתית ושצריך להרוג כבר באמצע אפריל.
בניגוד לפעם הקודמת, כעת הוא חשב כמה שניות, לא מיהר לירות מהמותן. אופטימיות זעירה החלה לנבוט בתוכי, אבל אז הוא לפתע אמר בנינוחות ש"לא אמרתי שאתה לא מקריב. אני מבין שלא קל עבורך לתת לי את ברצלונה וארסנל ודורטמונד, וכמובן שאני יודע עד כמה אתה סולד מהלוזונים, בעיקר מהאיציק הזה, שדווקא התאים לו המראה המפוקסל. אבל... (וכשהוא אמר "אבל", ידעתי שזה נגמר) ...אבל אתה מבין שאני לא יכול לוותר על מכבי. אתה מבין שזו הנקודה הארכימדית שעליה כל העסקה הזאת מונחת".
ואחרי עצירה קטנה הוא הוסיף: "אני מציע עסקה הפוכה. מה דעתך לתת לי את מכבי במילאנו, ובתמורה קח את ברצלונה וארסנל ודורטמונד, ואפילו על לוזון אני מוותר, קח את כל יום רביעי הגדול. אה, מה אתה אומר? מתאים לך?".
האיש חד, בכך אין ספק. ובכל זאת, ניסיתי להסוות את העובדה שנתפסתי בקלקלתי על ידי שימוש באופנסיבה. "אני לא מבין אותך, באמת שלא", הטחתי בפניו. "אתה מבין מה זה עבורי לראות את איציק לוזון, שעד לפני 24 שעות היה במצב צבירה מטושטש, פתאום צוהל, נישא על כפיים, מתחבק עם אחיו הלוזונים בדרך לנשיא? ואתה מבין מה זה בשבילי לראות את אנדרס הקדוש, אנדרס אינייסטה בכבודו ובעצמו, מפסיד עוד תואר, ועוד לריאל מדריד החזירית, התאומה הרוחנית של מכבי תל אביב? ואתה מבין שאני מוותר על המקום הרביעי של ארסנל בכך שאני מאפשר לאוורטון לנצח את קריסטל פאלאס? אתה יודע על איזה נזק כספי מדובר? אתה מבין שאני בעצם מתיר את דמו של ארסן? ואתה מבין שאם באיירן מנצחת את לאוטרן, היא כנראה לוקחת את דורטמונד שלי בגמר הגביע? אתה מבין שגם בגרמניה אני נשאר בלי כלום?".
רציתי לומר לו כמה שאני מתעב אותו, אבל ידעתי שאני חייב להישאר בשליטה, לשחק את הפוקר עד הסוף. "זה מעניין מה שאתה מציע", עניתי בנונשלנטיות, "בהחלט מעניין. אני גם מעריך את הרצון הטוב שלך ואת הקורבנות שאתה מקריב. ושלא תבין לא נכון, אני בהחלט חושב שמדובר בעסקה ראויה, אבל אתה מבין שאני לא יכול לקבל את הבסיס שעליה היא מונחת. אתה מבין שאני לא יכול לאשר ניצחון של מכבי במילאנו. אתה הרי יודע שלניצחון חוץ יש משמעות אחת – פיינל-פור. ואתה הרי יודע מה המשמעות של פיינל-פור עבורי...".
שתיקה השתררה. הבטנו זה בזה כמבינים שלא נותר אלא לאפשר ליום רביעי הגדול להתנהל בהתאם לחוקי הגורל. "אני יודע מה עובר עלייך בפיינל-פורים שמכבי תל אביב משתתפת בהם", הוא אמר כעת ברכות מסוימת, "אני גם זוכר שפעם התלוננת על מיחושים בלב כשמכבי עלתה לגמר. אבל אתה מבין שאני לא יכול לאשר עסקה כזאת, זה פשוט לא יילך".
השעה התאחרה ומשחקים מסוימים כבר החלו. כשמכבי פתח תקוה הודחה מהגביע, איבדתי קלף משמעותי והצעתי בתמורה הפסד של באר שבע. כשבאר שבע הפסידה, ובאיירן שחטה את לאוטרן, נשארתי עם קצת שאריות של קריסטל פאלאס ועם אנדרס וברצלונה. "קדימה, תחתום פה למטה וסגרנו עניין, למה להתקטנן?", ניסיתי להחיות את הגווייה, "הרי ברור לך שבכל מקרה מכבי לא תיקח את היורוליג, לא חבל?".
הוא שתק והמשיך להביט במסך. בינתיים מילאנו ומכבי התחילו להיאבק באיטליה והדברים נראו לא רע בכלל. הקהל היה בטירוף, השלשות נכנסו, ההגנה היתה רצחנית – הרגשתי שגם אם העסקה לא תצא לפועל, יש מצב שהאיטלקים יעשו את העבודה.
"חבל, הם מפסידים בכל מקרה, תוותר. ככה לפחות תרוויח ניצחון של ריאל מדריד בקלאסיקו", אמרתי לו, אבל הפעם בטון נטול התכוונות אמיתית, כמעט מבודח. ואולי דווקא בגלל שהפעם לא ממש התאמצתי לשכנע אותו, משהו בפנים שלו התחיל לזוז. כנראה התחיל להבין שהוא יכול להפסיד את הכל, ושאולי כדאי לו לוותר על מכבי תמורת ריאל.
בערך שתי דקות וחצי לסיום הוא לקח פתאום מפית שהיתה מונחת על השולחן ושאל: "טוב, איפה אני חותם?". למען האמת הופתעתי, לא ציפיתי שיישבר רגע לפני הסוף. הבטתי על המסך וראיתי שהמשחק למעשה גמור. אנחנו מובילים ב-12 הפרש וברור שמזה אפילו הם כבר לא ייצאו. העברתי את המבט אליו, וגם הוא נראה לי גמור, מחוסל, על הקנטים. רגש סדיסטי קטן בצבץ בי והחלטתי לתת לו מקום. "עזוב, לא חותם, איחרת את המועד", אמרתי לו. עזבתי את המקום כמנצח.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
