פורום השדים האדומים

גלבוע אחת התופעות היותר מעניינות בליגה בשנים האחרונות. קבוצה שמשחקת שונה לחלוטין משאר הליגה גם בהגנה וגם בהתקפה, עם רמת ביצוע טובה מאוד ביחס לסגל שלהם ואופי מאוד מוגדר. מילא הסגנון ההגנתי שלהם עם הלחץ על מגרש שלם ומשחק המעבר הרצחני (מזכיר קצת את חיפה של שנה שעברה), אבל לא זוכר כזאת קבוצה בלי גארדים יוצרים שכמעט לא משחקת פיק אנד רול וההתקפה שלה על חצי מגרש מורכבת בעיקר מתנועה בלי כדור וחיתוכים.
אני עדיין חושב שהם יצטרכו להביא גארד זר במקום קוואלס מתישהו, אחרת הם יפסידו עוד הרבה משחקים צמודים כאלה.

אריק גריפין זה אחד השחקנים המבלבלים. יש לו כמה היילייטים של NBA בכל משחק שגורמים לך להגיד "וואו" בפה פעור, השילוב הזה של יכולת חסימה עם קליעה וריבאונד נראה כמו אפסייד ענק עם האורך והאתלטיות שלו, כולם מאוד מתלהבים ואפשר להבין למה. אבל אז קצת שוכחים שהוא מאבד כדור כמעט כל פעם שמוריד כדור לרצפה (מוביל את הליגה באיבודים), שהוא מקבל החלטות לא טובות בהתקפה ולוקח זריקות רעות מבחוץ (רק 20% עונתי לשלוש ו-46% לשתיים), שעל כל גג הוא דופק איזה גולטנדינג מטופש שנותן סל מתנה ליריבה על כדור שלא היה נכנס (עדיין יש לו חשיבות הגנתית גדולה ולו בשל הנוכחות והיכולת לשנות זריקות). נשאלת השאלה כמה מזה "חבלי לידה" בליגה וכמה מזה טמטום אינהרנטי, דוקא יש לי תחושה שהרוב כאן זה טמטום אינהרנטי. גם טוני מיצ'ל של חיפה חולק איתו הרבה מהמאפיינים האלה למרות שהוא יותר יעיל בינתיים, אבל גם אצלו השורה התחתונה לא מרשימה כמו הנתונים (יש שם בעיה רצינית של פאולים).

ואין להם ישראלים.
בכלל.

לא יודע מה זה אומר שאין להם ישראלים. סקוורר קולע 11 נקודות למשחק באחוזים נהדרים. מה זה משנה איך קוראים לו?
חוץ מזה הישראלים שם, ובעיקר סקוורר ושוכמן עם ההגנה החונקת, הם חלק עיקרי בתכנית המשחק שם שבינתיים עובדת מצוין.
בכלל מגיע הרבה כבוד לאריאל בית הלחמי. בתקציב אפסי ועם סגל ישראלי סופר חלש על הנייר הוא בנה קבוצה לא רעה בכלל וכמו שפז אמר, עם שיטת משחק בכלל לא טריוויאלית. עבודה יפה מאוד.

אגב כרגע מקום שני ואחרי שיגמר המחזור עדיין בצמרת הגבוהה.
באמת זליחה שניצחנו.
אני מזכחר שבעונות הקודמות שיחקנו מאוד יפה והפסדנו משחקים צמודים.

פשוט מדהים מה שהוא מוציא מהסגל שלו. סקוורר כל הקריירה היה שחקן מחליף של 10-15 דקות. אצלו הוא רכז ראשון עם 30 דקות, ומחזיר לו על המגרש. הפתיע אותי אתמול לטובה.
משחקים ריצה כל הזמן, גם אחרי סל, שמירת לחץ כל המגרש (היו להם 15 חטיפות אתמול) ,סוג של משחק קולג'ים. יפה.

ובן צבי? שחקן שאף אחד לא מכיר נותן הגנה של החיים, חוטף, שורט ונושך וגם מוסר אסיסטים וחודר לסל כשצריך.
היה תענוג לראות את גלבוע אתמול.

היה מעניין לראות את פסק הזמן האחרון של גליל-גלבוע ואת הביצוע שלו במגרש.
בית הלחמי שרטט על הלוח הוצאת חוץ שתביא לשלשה מהפינה (של סיגרס אם אני זוכר נכון) וככה בדיוק קרה. אני חושב שאם השלשה בפנים,
היינו רואים זעזוע בקבוצה (אם בכלל יש אפשרות תקציבית להחלפת מאמן), כי רמת המחוייבות והריכוז אתמול היו מחפירים.

אחרי שכבר התרגלנו לחוסר מחוייבות וחוסר ריכוז בהגנה של בנקס ולהירדמויות בהגנה של האוול, אתמול הצטרפו אליהם
גם דארל וטאקר, כשאפשרו פסטיבל הטבעות וקרש סל של גליל (כולל מגוון איבודים ישר מהידיים מתחת לסל שלנו)

חוץ מזה, אפילו גור הדביל, הזכיר בפתיח את העובדה שגליל יוצאים למתפרצות גם אחרי סל, ולמרות זאת נראה
שאברהמי לא הכין את השחקנים לזה, ואם כן הכין ואף אחד לא הקשיב אז זה לא פחות גרוע (חוץ מבלאט שבאופן מפתיע ירד ראשון
להגנה כמעט בכל הפעמים).

יש נקודות חיוביות: השלשות של בלאט, ההגנה של רביב שחזרה בגדול, העובדה שיש לנו גו טו גאי במאני טיים שמנצח לנו משחקים (טאקר) שאנחנו כבר שנתיים מפסידים, והיכולת ההתקפית של האוול שאותי מפתיע מאוד לטובה (באחוזי עונשין, בקליעה ובמסירות).

ועדיין, אני לא בנאדם שלילי ובדרך כלל סופר אופטימי וגם אני יצאתי עם תחושת חמיצות.
אחרי הפסד לקבוצה נחותה לפני כמה ימים, להגיע למשחק בית מול יציעים מלאים בכאלה אנרגיות זה מאוד מאכזב.

הוא גם פתח טיילת מתחת לסל שלנו.

דרל וויליאמס מוביל את הליגה בריבאונדים לדקה (לא כולל פיימוס שבקושי שיחק), שזה נתון פשוט מטורף בשביל שחקן שמשחק את רוב הדקות שלו ליד ריצ'ארד האוול (שהוא בפני עצמו אחד הריבאונדרים הטובים בליגה).

רוב השחקנים שמובילים מדדים כאלה זה שחקנים שיש להם סוג של ואקום בקבוצה, למשל אטקינס שממוקם קצת אחריו אבל הוא משחק כגבוה יחיד כשלידו יש 4 כמו יאנגר/בל שלא מסוגל לקחת ריבאונד שנופל לו לידיים. גם ג'ף אצלנו בעונה שעברה שיחק הרבה מאוד ליד מתן כ-4 שזה היה ואקום מוחלט בריבאונד, וג'ף הוא ריבאונדר אדיר אבל אין ספק שזה עזר לו קצת לנפח את המספרים (ועדיין ג'ף לדעתי היה הריבאונדר הטוב בליגה).

העובדה שדרל וויליאמס מוביל את הליגה בריבאונד לדקה ליד האוול היא כמעט דימיונית. אני לא חשבתי שנצליח להביא ריבאונדר ברמה של ג'ף, אבל וויליאמס זה מפלצת ריבאונד ברמות הגבוהות של אירופה. כשאתה רואה אותו אתה מבין כמה כל הקלישאות האלה של "ריבאונד זה עניין של רצון" הן חרטא. ברור שרצון זה תנאי בסיסי לכל אספקט של המשחק אבל ריבאונד זה כישרון ויכולת הרבה מעבר לסתם רצון או אפילו סגירה נכונה (מיקום, טיימינג, אינסטינקטים, ידיים ועוד אלף דברים קטנים שאת רובם אי אפשר ללמד). עם וויליאמס זה ברור שאף אחד לא יכול להתמודד איתו בריבאונד, ולא משנה כמה הוא ירצה או יעשה בוקס אאוט לפי הספר. רצון וסגירה זה נכון בעיקר ברמות הנמוכות, ברמות הגבוהות זה עולם אחר והכישרון מדבר כמו כל דבר.

אפרופו סטטיסטיקה, בלאט מוביל מוביל את בליגה באסיסיטים לדקה 9שני בסה"כ עם 6 אסיסיטים.

הקבוצה כולה נמצאת במקום השלישי עם 19.3 אסיסיטים למשחק, יפה לקבוצה "לא מאומנת".

רק חבל שבריבאונד הגנתי הוא 12.
יחד עם רות'ברט.
קצת מעל יינסי.