פורום השדים האדומים

אל תתבלבל, אין לי ספק שהכל מאהבה אליו וגם אני חגגתי באותו רגע כי שמחתי בשמחתו. בדיעבד, אולי היה עדיף להתייחס לזה כמו אל כל סל. לא כי זה לא מרגש, אלא כדי לתת לו כבוד של ספורטאי ולא כבוד של אוהד.

אבל הוא בעצמו יודע שהוא על תקן שחקן אימונים אהוב ואוהד מהספסל, הוא אפילו כתב את זה באיזה בלוג פעם,

דיברתי עם גדעון, הוא קיבל בהתרגשות גדולה את התמיכה מהקהל וככה היה.
דרך אגב לא יודע הדיבורים על שחקן אימונים/אוהד, גדעון הוא אחד השחקנים הכי מקצועניים שיצא לי להכיר. אין יום שלא תלכו לחדר הכושר ותראו אותו שם מהבוקר מתאמן, משמעת ומוסר עבודה מדהימים שכנראה באו יחד עם העובדה שהוא התאמן ושיחק בגרמניה ונדבק במקצוענות האדירה שם.

ברור לי למה לצופה מהצד זה עלול להראות ציני או אירוני.
אני כותב את זה רק למקרה שגדעון קורא פה.
זה בפירוש לא היה רגע. היסטורי או מכונן בתולדות העמותה, אבל כשראיתי את הריבאונד ואת הסל קמתי בלי לשים לב וברח לי "יש" מטורף.
הסתכלתי מסביב ושמתי לב שכל השורה שלי קמה איתי (יציע משפחות, כן?) ובעצם כל האולם על הרגליים.
לרגע לא הרגשתי עם זה מביך. אני שמח על כל סל של גודס, אבל על סל של רום, גדעון, יותם יש לי שמחה נוספת, אמיתית. אני פשוט כ"כ מקווה שהם יצליחו.
הכל מאהבה.

החגיגות היו במקומן ולו רק לכבד מקצוען שעובד ועובד ומחובר לשחקנים ולקהל.
מחר יהיה יום חדש ובו החגיגות הללו לא יחזרו.