גם זה בזמן תל אביב
1. חמש השנים האחרונות היו פסיכיות ובלתי נתפשות בכל כך הרבה מובנים, מראי מקום וסיטואציות. ממשחק גביע האיגוד לליגות ב' באלקנה נגד מכבי שערי תקווה ב-2.10.2007 ועד משחק גביע המדינה, בפורמט המעוות והדפוק ביקום כולו, בקריית גת השבוע, כשהפועל מגיעה בתור המפלצת המאיימת מליגת העל אל מול מכבי המקומית שרק עלתה לליגה השנייה. בואו נאמר שהמשחק ההוא, מעבר לקו הירוק, היה קל הרבה יותר. 40, 50, 60 הפרש, מי זוכר בין שלל המשחקים ההזויים שעברנו באותה עונת בכורה של לידה מחדש. ארבע עליות ליגה, עם עונת הפסקה ושברון לב אחד בלאומית, אינספור רגעים מופרכים, מרגשים ובעיקר משמחים. עכשיו, רגע לפני המחזור הראשון של ליגת העל בכדורסל, שוב עם הפועל תל אביב – הקבוצה השנייה בענף המוזר הזה, למי ששכח, מכל בחינה שהיא – האסימון נפל סופית תוך כדי שיטוט באחד מאתרי האינטרנט, כשעיני נחה על פסקה שבישרה על איזו ועדת איתור של מנהלת הליגה לענייני וואטאבר. חמישה חברים יש בה, באותה ועדה. השם הראשון שהופיע, נו מה, היה של אחד בשם שמעון מזרחי. מיד אחריו התנוסס שמו של יו"ר הפועל תל אביב, רמי כהן. הייתי צריך לחזור ולקרוא את אותה פיסקה כמה פעמים, להתענג על כל אות, מילה ורווח בה. רמי, החוליגן התאורטי שלנו, האיש שכל אוהד אדום חייב לו מה שגם בעוד שני גלגולי חיים לא ידע כמה, המנהל הכי רגיש לניואנסים, שמכיר כל רוח בקהל, מהכרסתנים נטולי החולצה של האולטראס ועד ותיקי הוותיקים, נותני החסות והתורמים בעלי היכולת, שמצליח לשלב בין כולם ולייצר ישות אורגנית אחת ולקבל, יחד עם חברי ההנהלה שלצדו, גוף אחד חזק ונחוש תחת מועדון כדורסל אדום בוהק למשעי בעיר ובמדינה שצהוב חולה שולט בהן כבר עשרות שנים. אז רמי כהן, זה שהיה שם בהנהלה מהעונה הראשונה, זה שעמד כל פעם, תמיד עם הקפוצ'ון של הפועל אוסישקין, מחוץ לאולם, לאירוע או לחגיגות התורניות והסביר ופירט באריכות ובסבלנות כל סוגיה שבערה באותו זמן בחיי הקבוצה והקהל. רמי, שהילדים שלו היו הבסיס להקמת ה"אולטראס קידס", יושב עכשיו בכל מיני ישיבות עם בורקסים ובייגלה עם אחד שמעון מזרחי. לו רק אותו אחד היה יודע מה רמי שלנו חושב עליו באמת. בעצם, לא משנה. עוד מעט נפגוש אותו שוב ונזמר את אותן זמירות נושנות, שוב פנים אל פנים.
2. בסופו של דבר, התקציב איתו פותחת הפועל את עונת הכדורסל הזו הוא לכל הפחות בחציון הנמוך של קבוצות הליגה. קשה ללמוד מזה יותר מדי. הרי מתחת להררי הדולרים הצהובים של מכבי, כולם יכולים לנצח את כולם. הבדלים של פגיעה בזר, חיבור ומזל עלולים להפריד בין מקום שלישי לתשיעי. היתרון הגדול שלנו, פרט לקהל כמובן, הוא העבודה שהבסיס הישראלי, יחד עם שני הזרים, ממשיך עונה שנייה לפחות, כמו גם ארז אדלשטיין. החיסרון, ובכן, הוא שזו כמעט אותה קבוצה שהצליחה לעלות בקושי רב ליגה. מקצועית, אני מבין קטן מאוד בכדורסל, אבל שנים של מעקב אוטומטי אחרי הליגה המקומית הספיקו לי כדי להבין שהפועל יכולה, באותה מידה, להגיע לגמר הפלייאוף, כמו שהיא עלולה להיאבק בתחתית. מה שלא יקרה, יתממש התסריט הגרוע ככל שיתממש, סבלנות אנשים. רק הגענו, רק חזרנו. תנו לנו דקה להתרגל לדרעק הזה שוב.
טעוני בירור 1. האם רון קופמן כבר התנצל על הניסיון שלו לייצר מציאות שלא התקיימה בחזרתו של יוסי אבוקסיס להפועל? 2. האם פרשן שמצהיר בשידור רדיו כי הוא מתעב את הפועל תל אביב יכול כמה שעות אחר כך, בתכנית טלוויזיה, להציע דעה מלומדת אודותיה? 3. וכמה פעמים עוד נשמע אורחים שפותחים פכים מביכים מול משה פרימו?
_________________ איך הם שמחו ב0-0 הבני זונות.. זיינו את אמא שלהם זיינו! E.T GO HOME לא רוצים טביב בהפועל!
|