פורום השדים האדומים

אני זוכר שבפורם פועלים באדום המנוח היה כל שנה תת פורום לכבוד יום הזכרון, אני חושב שראוי ליצור דבר כזה גם כן.
למי שהכיר חבר או קרוב משפחה שנפל והוא מעוניין לשתף מוזמן.
יהי זכרם ברוך

בפורום השדים האדומים אל תצפה למשהו מיוחד, הרוב פה טרולים שרק אוהבים להתריס וכנראה שגם להם קשה ביום הזה לכתוב שטויות.

לפי דעתי ראוי שיהיה פה אשכול כזה.

תנסה לפתוח בפורום של הכדורגל שם יש יותר אנשים, לא הרבה נכנסים לפה.

סטטוס מרגש שקראתי היום בפייסבוק:

Pause
אני לא יודע למה דווקא רגע כל כך משעמם ממך הוא מה שנשאר לי בזיכרון. הרי בילינו את כל הילדות ביחד. הצלת אותי מטביעה בנחל הבשור. עזרתי לך לבנות אוהל ביער שרשרת ב״מחנה אביב״ של פסח. עזרת לי לבקש מהגר חברות ולהזמין אותה לראות סרט בקולנוע ״אשל״ ז״ל בבאר שבע. היית לידי בכל צעד שהלכתי, בכל הברזה מבית ספר מצדה לכיוון הפלאפל של פיקוד דרום. היינו בורחים יחד עם הטרקטורון לכתף אברהם ליד נבטים. היינו ביחד כל הזמן, ועדיין הטייפ דאבל קאסט המיושן הזה צרוב לי בראש: אני זוכר את עצמי אומר לך ״ברגע שאלחץ פליי, תשחרר את הפאוז וההקלטה תתחיל״. אני זוכר כמה היית טכנופוב.
וכמה שאהבת לשמוע תקליטים. גדול ממני בשנתיים ועדיין צריך שאסביר לך איך לתפעל את טייפ הדאבל קאסט עם המדבקות של הלהקות מהאייטיז שהיינו אוספים מהמגזין הארור ההוא: ״משהו משהו״. כולנו כבר עברנו לדיסקים צרובים כשאתה ניגנת לעצמך תקליט או שמעת בווקמן קלטת אוסף שעשית לעצמך.
אני זוכר שכשהתגייסת צחקת עלי: איך עוד שנתיים אני אסיים תיכון ובגלל המחלה לא אתגייס ונוכל ללכת לאוניברסיטה יחד או בכלל לטוס לחו״ל. צחקת. אבל אני כעסתי עלייך. נעלבתי. לא יודע להסביר אפילו למה. בדיעבד אני מניח שמאד קינאתי בך. חתיך כזה, שמשיג הכל. ואני חלשלוש. מחוצ׳קן. ועוד עם מחלה מחורבנת שבזמן שכל החברים שלו מדברים על הכנה לקרבי יושב בשקט עם האוזניות, לוחץ פליי ושומע משהו בפול ווליום. אז כן, קינאתי. קינאתי בך בטירוף. וניתקתי קשר. לא הבנת למה בכלל ולא טרחתי להסביר.
אני זוכר את היום בו הטלפון צילצל. אמא. בוא הביתה. כולם חיוורים. דממה. תמיד מספרים שכשקורה משהו רע אתה מרגיש. זה שקר. עשיתי סקס כשחטפת את הכדור. שנתיים לא דיברנו. העולם יודע מי היית. אני יודע מי היית אמור להיות. העולם המזדיין הזה שומע קבצים. אני היום משחרר את הפאוז ולוחץ פליי. מניח מחט, ושומע בשבילך את אותו תקליט עצוב.

פואד,
ציניקנים מ2 הצדדים גרועים באותה מידה.

מעניין.
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/079/223.html

לא מעניין. שתלך לעזאזל הפקאצה המתייפיפת.

לעומת זאת זה דווקא די מעניין:

http://eishton.wordpress.com/2012/04/26/memorial2012/

מעניין את

כל פעם שאני רואה את זה אני ממרר בבכי

מרתק. זה ההמשך:
https://eishton.wordpress.com/2012/05/0 ... 2012part2/

השבוע ראיתי את זה והתפרקתי לגמרי

אביו יושב לידי..
דמעות בעיניים..

לא משחירים את הפורום ?

אמירה חדה,
אבל לא בנויה מספיק טוב.

איש ענק ינון אשכנזי...
כתבה מרגשת מאוד.

איזה קיטש.

דודי (אח של אבא) יוסי רון ז"ל נפל במלחמת ששת הימים


כתב שירים ,האחד מהם מוצג בבית יד לבנים בפ"ת ,
שיר מרגש ועצוב לכשעצמו


יהי זכרו ברוך

השיר הזה עשה לי חתיכת צמרמורת.

אור שחר ז"ל. חבר (שנה מעליי בקיבוץ). נפל בימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה, יום לפני יום ההולדת ה- 21 שלו.
אין לי מילים לתאר את הכאב, את האובדן. לי באופן אישי היה חשוב שיזכרו את אור כמו שהוא היה לפני שנהפך לחלל צה"ל, אור המחייך, זה שחי, זה עם החבר'ה, זה שנזכור לוא דווקא עם מדים.
הקליפ הבא הוא קליפ שערכתי יחד עם עוד חברים לקראת האזכרה ביום השנה הראשון לנפילתו. הוא מראה בדיוק את הדברים שעליהם כתבתי למעלה וגם מראה את ההווי בו אור כמו עוד הרבה בני קיבוץ (ביניהם אני) גדלו.