פורום השדים האדומים

גדול קלידני הרוק לדורותיהם
באמת ששוק

אמן ענק
יהי זכרו ברוך

עצוב.
מוזיקאי עצום בלהקה אדירה.

לגמרי... עצוב לראות את הענקיים של המוזיקה נופלים כל שנה... אמא שלי אמרה שהיא בכתה שג'ון לנון מת. נראה לי שאני אבכה שפול מקרטני ימות.

עכשיו כשקצת עיכלתי
הבנאדם עיצב מחדש את הרוק
דחף את הגבול שבין המוזיקה המודרנית למוזיקה הקלאסית
אם בשני הקונצ'רטואים המדהימים
ואם אפילו בעובודה שאת הסולואים המפורסמים ביותר שלו (Highway Star , Burn) הוא ביסס על אלמנטים בארוקיים:



22:30

איך עובדת גאונות

המשתמש 19 באבל כבד.
אני לא חושב שהוא יצליח לישון הלילה.

צחוקים.



יהי זכרו ברוך.

שינה זה אוברייטד

קלידן עצום, ענק!
RIP.

ימתקו לו רגבי עפרו.
מכיר לפחות קלידן אחד טוב ממנו.

ממש לא
אני פסנתרן והוא הדמות שהכי השפיעה עלי בפן המקצועי
מי שמכיר אותי ויצא לו לדבר איתי על מוזיקה שמע ממני את התואר הזה ליד השם "ג'ון לורד" בשנים האחרונות

מסכים איתך,
אדום מטלי טועה,
יש הרבה יותר מאחד.

שקול יכולת (טכניקה , טאצ') + השכלה שבאה לידי ביטוי בנגינה + השפעה על המוזיקה המודרנית
ותן לי שני פסנתרני רוק כאלה

הוא לא בהכרח טועה. זה שיש הרבה לא אומר שהוא מכיר את כולם. הוא אמר שהוא מכיר לפחות אחד.
אני למשל לא מבין מספיק בקלידים בשביל לדרג קלידנים. ברוב הלהקות שאני מקשיב להן הקלידים מישניים לגיטרות.

חבוב, במה אני טועה? האם המילה ״לפחות״ ברורה לך?
תלמד מהר עברית, שלא תצא ככה ללונדון..

הלילה ב-01:00 ישדרו ב-88FM תכנית מיוחדת לזכרו

מטלי, אלפקה, תוכלו לתת דוגמאות ?

שני כבדים, זאת הייתה עקיצונת לרועי.

רועי,
כמו שאמרתי הרבה פעמים,
שונא את הדבר הזה של הכי טוב,
וכל ההשוואות האלה,
אז אני פשוט אציין שמות של ענקים לא פחות:
וייקמן, אמרסון, רייט מנזרק, בנקס, רודס ושרניאן.

ההכי גדול הזה הוא מסיבה אחת:
יש לי דפקה כזאת, שכשאני שומע אמן אני חוקר עליו. מה הוא למד, מה הוא עשה, מי הושפע מזה
הפעם הראשונה שבה שמעתי את הסולו של Highway Star שינתה לי את החיים כפסנתרן, פשוטו כמשמעו
הפעם הראשונה שבה שמעתי את הסולו של Pictures of Home הביאה לי כאפה לגבי איך סולו אמור להישמע
הפעם הראשונה ששמעתי את הסולו של Burn הייתה הרגע בו הבנתי שזו כנראה אחת מפיסות המוזיקה הכי טובות ששמעתי בחיים (הכוונה לחלק האחרון של הסולו, עם לפחות 6 שכבות של האמונד).

ג'ון לורד השפיע עלי מאוד, השפיע על רבים אחרים, שינה את הדרך שבה עושים מוזיקה - פשוט כי לקח את מה שהביטלס התחילו צעד קדימה ופשוט דחף לתוך הדיסטורשן את הבארוק
וחוץ מזה הוא פשוט קלידן ענק

בגלל זה הוא בעיניי הגדול מכולם בפער. השקלול הזה (וגם הפן הרגשי שלי כלפיו) - לא חושב שיש מישהו שיכול להתחרות בו. לפחות בעיניי.

אגב למי שלא מכיר:


2:55
למי שרוצה - יצירת הסולו הזה כולל שחזור של הקטע המטורף הזה בסוף הסולו , בוידאו ששמתי למעלה לקראת הסוף. מומלץ גם להישאר לסולו המגניב של רוג'ר גלובר ישר אח"כ

וגולת הכותרת:

3:50
בניה מושלמת של סולו, החלק האחרון (הרפריזה מהסולו של בלאקמור) - אחד הקטעים הכי טובים ששמעתי.

מקווה לאסוף לך כמה בקרוב.

בטוח שלא שמעת (כמו אף אחד אחר כאן, אני מניח) על OLLIE MCGILL מלהקת THE CAT EMPIRE.
פסנתרן מעולה, ללהקה הכי אנדרייטד שאני מכיר.
זה לא רוק, אבל מבטיח שאם תשים אוזניות ותקשיב מספיק זמן, תהנה.
את הקטעים הכי טובים שלו אני מכיר מדיסקים (והופעות, כמובן), אבל לא מוצא ביוטיוב. אבל בכל זאת, כמה:


מבערך 2:25, עם חברי הלהקה שמדברים עליו ברקע:



דקה 3:25 והלאה



דקה 2:30


כדאי לשמוע את כל השיר כדי להבין את הקונטקסט

בואנה, הם מגניבים אש.

עם כל הכבוד לכל הפסנתרנים/קלידנים הוירטואוזים, ההבדל הקטן בינם לבין ג'ון לורד זה שלורד הוא קלידן של אחת הלהקות החשובות והמפורסמות ביותר בתולדות הרוק, והוא חתום על כמה מהשירים הגדולים ביותר בתולדות הרוק, כאלו שגם אחרי 40 שנה עדין מושמעים בתחנות הרדיו ומצויים בבית של כל חובב רוק.

עם כל הכבוד, אל תשווה לי אותו לאיזה קלידן מלהקה נידחת שמוכרת בעיקר באוסטרליה.

באמת עוד משמיעים אותם ברדיו? לא יצא לי לשמוע אותם כבר שנים רבות.
אני חושב שיש לי תקליט ויניל שלהם איפושהו, רק שאין איך לשמוע אותו.

אני מסכים רק חלקית.
כי לפי קנה המידה שהצגת, בריטני ספירס ומייקל ג'קסון הם זמרים מעולים. בעיני, אחד המבחנים הפחות חשובים לאיכות של מוזיקאי היא הפופולריות שלו.

THE CAT EMPIRE הם להקה מעולה, את האנרגיה שחשתי בהופעות שלהם, או כשאני מקשיב להם ברכב, מעט להקות העניקו לי. אז בסדר, אין להם יחסי ציבור כמו ללהקות הגדולות באמת, ואפילו באוסטרליה יש הרבה שלא מכירים אותם (עדיין, הם מופיעים הרבה באירופה ובצפון אמריקה).

לכן אני כן אשווה את הפסנתרנים, כי אני שופט כל אחד לגופו, לפי התרומה שלו למוזיקה שאני אוהב.
OLLIE MCGILL הוא אולי לא פסנתרן חשוב, אבל הוא פסנתרן גאון (ומטורף), ולא מעניין אותי כמה תקליטים הוא מכר.

מטלי, פופולריות בפני עצמה היא לא מדד לאיכות, אבל אני חושב שאין מחלוקת לגבי האיכויות של דיפ פרפל. זו לא להקה שהצליחה בזכות מכונת יחצ"נות משומנת וערוץ אמ.טי.וי, אלא בגלל שהם עשו רוק נהדר, עם הרבה נגיעות מטאליות והרבה השראה.

לעשות מוזיקה באיכות הזו וגם להיות מסוגל לדבר למליוני אנשים ולהיות רלוונטי גם 40 שנה מאוחר יותר, זו כבר גדולה אמיתית.

אני לא מזלזל בנגנים מוכשרים שהצליחו פחות מבחינה מסחרית, אבל מי שגם הצליח לקחת את המוזיקה שלו למקומות של הצלחה בסדר הגודל הזה, אז כנראה שהוא עושה משהו נכון.

אני בכלל לא מתווכח על האיכות של דיפ פרפל.
אתה השתמשת בפופולריות שלהם כהוכחה לאיכות שלה: טענת שאי אפשר להשוות איכות של להקה נידחת ללהקה מוכרת מזה 40 שנה.
הסברתי שזה שהיא נידחת (נניח רק 8 מיליון אנשים שמעו עליה ולא 500 מיליון), זה לא עושה אותה פחות איכותית, ובפרט את אחד הנגננים שלה.
אני שופט על פי האיכות נטו בלי להתחשב בפופולריות.