לפני מספר ימים, קיבלתי מבן משפחה לינק לכתבה, שהיתה על האחים לבית משפחת ישראלי מקיבוץ דברת.
מדובר בבני משפחה מצד סבי ואבי, שסיפורם מלווה אותי מילדותי.
לא זכור לי פעם, שבביקורינו בצפון, לא עצרנו לביקור בדברת וביקרנו את דדי ואפרים ז"ל.
זה הלינק לכתבה על סיפור עצוב, על משפחה שאיבדה שני בנים במלחמת יום הכיפורים:
http://www.mako.co.il/news-channel2/Fri ... 631018.htmמלחמת יום הכיפורים, למרות גילי הצעיר, היא בין הזכרונות הראשונים שלי בחיי.
התגוררנו ברמת השרון, סמוך לאזור שהיה עמוס בקציני ומפקדי צה"ל וזכורה במיוחד התנועה ערב קודם.
קשה לשכוח את האזעקה שהחרידה את השכונה, הריצה המטורפת למקלט בבית הספר ואת אבי מצלם אותנו תוך כדי ההתארגנות ליציאה.
התמונות של אחותי, בת פחות משנתיים אז, מביאה לאבי את נעלי הצנחנים האדומות שלו, נמצאת במקום של כבוד באלבום המשפחתי.
צביעת פנסי המכונית עם אחי בכחול, ההתכנסות באזור המוגן כשאני על ברכי סבי, החושך בערב מול מסך טלוויזיה.
הצלצול בדלת והצללית של אבי בחופשה הראשונה.
יש דברים שמתחילים להבין כבר אז, באותם ימים מטורפים, למרות הגיל הצעיר.
אין לי אלא לאחל לכולנו באזור, פשוט שקט. שקט של חיים ולא של מוות.
שיהיה לכולם יום אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.
