פורום השדים האדומים

השנה קריאתי במגילה הייתה אפורה ומעצבנת. אולי זה יום הצילומים בצום הלוהט הזה, אולי זה בגלל שהתוכן הפריע לי יותר מתמיד ואולי זה בגלל ששמעתי את אבא קורא במגילה בצהריים וזה הרס את אפקט ההפתעה. אולי בגלל שהזה מאחורה הרעיש חזק מידי ב"המן".
בכל אופן, הקריאה הייתה מעצבנת. עד שהגענו לפרק י'. לכאורה פרק ט' מסיים יופי את העלילה של המגילה. מה הצורך בפרק י', שמדבר על המס של אחשוורוש על איי הים?

בחסידות ובשאר זרמים פורים הוא המאבק עם עמלק, שמסמל רוע מסויים. אני רוצה להציע דרך אחרת לראות את פורים.
בואו נסתכל על יום ציון פורים. אצל שאר אומות העולם, יום ניצחון מציינים ביום הקרב ובחגיגות ניצחון וזכרון של הקרב. ביום הקרב, י"ג באדר, אנחנו לא חוגגים אלא צמים. אנחנו חוגגים יום אח"כ, בי"ד. והסיבה? "הימים אשר נחו בהם מאויביהם". אנחנו לא חוגגים את הניצחון, אלא את המנוחה. ואיך? לא בזכרון של הקרב אלא במשלוח מנות ומתנות לאביונים.
אנחנו חוגגים את ההישרדות של המוסר היהודי, לא את ניצחון היהודים על אויביהם.

אם כך, למה צריך את כל הסיפור המילטנטי הזה? מה הטעם בכל העלילה המוזרה הזאת, אם המסר הוא משלוח מנות ומתנות לאביונים?

בואו נחזור לפרק י'. מס על איי הים. ברגע הזה כל הקריאה שלי במגילה התהפכה מקצה אל קצה. נמלאתי אור.
הרי מה זה איי הים? אלה יוון, שככה מכונת בתנ"ך. מה היה המס על איי הים? המס על הפוליסים האיוניים שבמערב אסיה הקטנה, מה שגרם למרד גדול, התערבות אתונה, קרב 300, הראיה מזרחה של אלכסנדר ובעצם כדור השלג מוביל לתקופה חדשה בעולם. הלניזם. תרבות המערב.

אין מאורע זה סתם אירוע בהיסטוריה העולמית, יש בו גם השפעה על היהודים. "אלכסנדר מוקדון... עד כאן היו נביאים מתנבאים ברוח הקודש, מכאן ואילך הט אוזניך ושמע דברי חכמים". אלכסנדר מוקדון- אחד הגדולים בהיסטוריה- מפוצץ את ההלניזם בכל העולם הידוע ואף יותר, ומכאן מפסיקה הנבואה. מפסיק תהליך מיסטי של קבלת דבר ה', ומתחיל תהליך שיכלי של רבנות ופרשנות.

פתאום חשבתי לעצמי שאולי אפשר להבין את המגילה בצורה אחרת לגמרי. הרב בני לאו מפרש את המאבק בין המן למורדכי, בצורה היסטורית כמאבק ארוך של גנרלים בצבא פרס שהתפוצץ בשושן הבירה. יכול להיות שזה נכון, אבל זה לא נכנס למגילה. הסיפור על המשתה וושתי, מרתק ככל שיהיה, לא כ"כ נוגע לעלילה.
פה אציע גישה קצת מהפכנית.
אולי המגילה היא מין מסמך מכונן של מעבר בין תקופות. האימפריה הפרסית היא השיא של העולם העתיק- עושר, מיסטיקה, רוגע, פאר העבר. אולי המגילה היא לא סיפור, אלא הבחנה בנוגע לתרבות המזרחית. הרי עד אז היהדות חיה בעולם המזרחי. אח"כ מתחילה היוונות והשכל. אולי ברגע זה, של עמידה מול עתיד חדש ולא ברור, המגילה מסבירה לנו מה אנחנו צריכים לקחת מהתרבות המזרחית, ומה לא. מה טוב, ומה רע. ערב הכניסה לחדר חדש לגמרי, בואו נבדוק מה לוקחים מהחדר הנוכחי.

במגילה, יותר מכל ספר תנ"כי אחר יש "טובים" ו"רעים". התנ"ך בד"כ לא מקטלג בצורה כזאת. אמנם יש אנחנו והם, אבל לא בצורת מאבק, ויותר מניצחונות של העם הנבחר יש ביקורות ותוכחה על עם חוטא.
ואולי הסיפור שנוצר- לא מכל מה שבאמת קרה (אולי תגובות היהודים, אולי היחסים בין אסתר ואחשוורוש) אבל עם דברים שלא קשורים לעלילה (אולי המשתאות, אולי סיפור ושתי) מראה לנו אילו דברים שאסתר ומרדכי עושים הם טובים- המשפחתיות, השושלתיות, החום והקירבה ושות', והשאר רעים- שוביניזם גברי, עושר מוגזם, השתחוויות לאדם, מלכים טיפשים, משרתים מסורסים ומעל הכל- רצח בגלל שונות. אולי זה מין בירור בין מה שאנחנו לוקחים, מה שהתורה רוצה מהתרבות הזאת לקראת העולם החדש, ואת הקליפה שאנחנו מגנים וזורקים מהתרבות המזרחית הקדומה.

אני חושב שזה מתקשר גם למורשת השואה בישראל ביחס ליציאת מצרים,
אבל לא ארחיב כאן יותר מידי.
מקווה שהובנתי,
ערב טוב =]

*לא היוזר המקורי

הצגה בחינם