ישבתי אצל סטארטר עם מיכה השקט
כמו כל יום שלישי אחר הצהריים
לסטארטר היה מבט מאוד מסוים
יש על מה לדבר, אמרו העיניים.
בין הילדים לבינינו גילה מסתובבת
מלטפת את סטארטר מחייכת בשקט
היא אוהבת אותו אהבה מטורפת
בשבילו היא מוכנה עיניים לתת.
סטארטר פתח ואמר שבעצם
החיים שלנו עכשיו זה לא פה ולא שם
נכון, לא חסר לנו כלום
אבל לחיות בקטן זה לא לעניין.
"מדובר בשוד כספות,
מכה אחת ויחידה לכל החיים,
ויש לי איש מבפנים, המאבטח,
זה אשכרה להיכנס חלק עם מפתח."
והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות
הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן ואין הפסקות.
"זה שהמאבטח הוא לא משלנו", אמרתי
"זה יביא צרות, זה יעשה בלגן."
"אתה חייב להודות", חתכה אותי גילה
"שסטארטר גאון וזו תוכנית לעניין."
יום לפני המבצע אשתי קצת בלחץ
היא לא שקטה, היא אומרת, ואני מתעצבן,
"תסתכלי על גילה", אני אומר לה, "תסתכלי על גילה"
וואלאק סטארטר הגאון ידע עם מי להתחתן.
והזמן נוסע...
השוד דפק כמו שעון בלי שום תקלות
כל הדרך הביתה לא הפסקנו לצחוק
אמרתי לאשתי שתתחיל לארוז
עוד יומיים שלושה עפים לניו יורק.
שעה לפני הטיסה דפיקה בדלת
עוצרים את שלושתנו ויש חקירה
"זה המאבטח שלך!", צעקתי על סטארטר,
"אמרתי לכם הוא יביא משטרה!".
והזמן נוסע...
עשר שנים בפנים לא ראיתי את סטארטר
לא שמעתי מגילה וגם לא מהשקט
כשיום אחרי השחרור בא וסיפר לי
את מה שקרה שם באמת:
"השוטר שעצר את שלושתנו
התקדם בחיים, היום הוא ראש תחנה
ולאשתו היפה, לא תאמין, קוראים גילה
אנחנו היינו מתנת חתונה..."
והזמן נעצר לכמעט דקותיים
הזמן נעצר ועמד גם הלב
יצאתי החוצה, תפסתי מונית
וטסתי לבקר את סטארטר הכואב.
בהתחלה הוא לא העיז להביט לי בעיניים
אחר כך הרים את הראש וחייך
"הכסף וגילה הלכו", הוא אמר,
"אבל איפה הזמן שהלך, איפה הזמן שהולך..."
הזמן נוסע...
|
