זה היה לפני יומיים בהארץ
"המלחמה פרצה, והקרבות לא פוסקים": רופא איטלקי כותב על משבר הקורונה מאת דניאלה מאקיני פורסם ב - 10/03/2020 18:02
המיטות מתמלאות בקצב מבהיל, האבחנות החיוביות לא מפסיקות להגיע והצוותים מותשים: דניאלה מאקיני, רופא בעיר ברגמו, מספר על החיים במוקד ההתפרצות בצפון איטליה. "מספיק לומר שזו שפעת חמורה, אין בקורונה שום דבר דומה לסיבוכים של שפעת" איטליה היא מוקד ההתפרצות הגדול ביותר של נגיף הקורונה מחוץ לסין, עם יותר מ-10,000 מקרי הידבקות ו-631 מתים, רבים מהם במחוז לומברדיה בצפון המדינה, ובבתי החולים במחוז חוששים שהציוד בטיפול הנמרץ יאזל. דניאלה מאקיני, רופא בבית החולים הומניטס גבאצני בעיר ברגמו, כתב פוסט בפייסבוק שבו תיאר את ההתמודדות של הצוותים הרפואיים באזור.
באחד המיילים שקיבלתי בימים האחרונים מהנהלת בית החולים היתה כלולה פסקה הקוראת "להפגין אחריות ברשתות החברתיות", מלווה בהמלצות ליישום ההוראה. אחרי מחשבה ממושכת אם ומה לכתוב על מה שמתרחש, הגעתי למסקנה שבשתיקה אין שום דבר אחראי. אנסה, על כן, להעביר למי שאינם נמנים עם צוותי העבודה ורחוקים מהמציאות שלנו, מה אנחנו חווים היום בברגמו, בימי המגפה העולמית של נגיף Covid-19 (קורונה).
אני מודע לחשיבות במניעת הבהלה הציבורית, אבל כשהמסר על גודל הסכנה לא מגיע לציבור, וכשאני שומע שיש עדיין מי ש"מצפצפים על ההמלצות", מתכנסים ומקטרים שאינם יכולים ללכת לחדר כושר או למשחק כדורגל, אני מתחלחל. אני מודע לנזק הכלכלי, וגם אני מודאג ממנו. אחרי המגפה, האתגר יהיה בהנעה מחודשת של הכלכלה. אבל אני מרשה לעצמי להעמיד במקום גבוה יותר את הסכנות המאיימות על המדינה.
עקבתי בהשתאות אחר ההתארגנות המחודשת בבית החולים בשבוע הקודם, כשהאויב הנוכחי שלנו היה חבוי עדיין באפלה: מחלקות ש"רוקנו" אט אט, פעילות רפואית שגרתית שנדחתה למועדים מאוחרים, אגפי טיפול נמרץ שפונו כדי לייצר מספר מיטות רב ככל האפשר; הגעת מכולות שהוצבו בחזית חדר המיון כדי ליצור מסלולים נוספים לצמצום סיכויי ההידבקות. השינויים המהירים האלה שיוו למסדרונות בית החולים אווירה סוריאליסטית של דממה וריק שעוד לא הפנמנו, בציפייה דרוכה למלחמה המתקרבת, שאת עוצמתה האכזרית רבים - ובהם אני - לא העלו על הדעת.
אני נזכר בתורנות הלילה שלי בשבוע שעבר, שהעברתי לשווא בלי לעצום עין, בהמתנה לטלפון מהמעבדה למיקרוביולוגיה בבית החולים סאקו במילאנו. חיכיתי לתוצאות הבדיקה של החולה החשוד הראשון בבית החולים שלנו וחשבתי על ההשלכות שעלולות להיות להן עלינו ועל הקליניקה. היום, כשאני רואה את מה שמתרחש, המתח שאחז בי באותו הלילה בגלל מקרה אחד בודד נראה לי מגוחך.
תהיה זו לשון המעטה לומר שהמצב דרמטי. אני לא מוצא מלים אחרות. המלחמה פרצה והקרבות לא פוסקים, יום ולילה. מדי יום מתייצבים במיון אומללים שאיתרע מזלם. תפסיקו לומר שזו פשוט שפעת חמורה; אין שום דבר דומה בסימפטומים שלה לסיבוכים של שפעת. בשנתיים האחרונות למדתי שתושבי ברגמו לא באים סתם למיון; גם הפעם הם התנהגו כשורה. הם הקפידו למלא אחר כל ההוראות שפורסמו: שבוע או עשרה ימים בבית עם חום, בלי לצאת ולסכן אחרים, אבל עכשיו הם כבר ממוטטים. הם לא נושמים טוב, הם זקוקים לחמצן.
הטיפולים התרופתיים לנגיף הזה מעטים. מהלך המחלה תלוי בעיקר בחוסן האורגניזם שלנו. אנחנו יכולים רק לתמוך בו כשהוא לא מחזיק יותר מעמד, ולקוות שהגוף שלנו יכניע לבדו את הנגיף. הטיפולים האנטי-ויראליים נגד הנגיף הזה ניסיוניים, ומדי יום אנחנו לומדים משהו חדש.
הצורך במיטות מורגש כעת באופן דרמטי. כל המחלקות שרוקנו מתמלאות בזו אחר זו בקצב מבהיל. התגיות עם שמות החולים אדומות כולן. במקום התערבויות כירורגיות, יש אבחנות, תמיד אותן אבחנות ארורות: דלקת ריאות דו-צדדית חריפה.
תסבירו לי, בבקשה, איזה נגיף של שפעת מחולל דרמה במהירות כזאת. זה בדיוק ההבדל: בשפעת קלאסית, למעט העובדה שהיא מדביקה אוכלוסייה קטנה בהרבה על פני מספר חודשים רב יותר, הסיבוכים נדירים יותר. הם קורים לרוב כשהנגיף ממוטט את חומות ההגנה של דרכי הנשימה שלנו ומאפשר לחיידקים, המצויים בדרך כלל בדרכי הנשימה העליונות, לפלוש לסמפונות ולריאות שלנו, ואז המצב מחמיר. Covid 19 יוצר שפעת סתמית אצל צעירים רבים, אבל אצל קשישים רבים, ולא רק אצלם, הוא מחולל סארס - תסמונת נשימתית חריפה חמורה של ממש - כי הוא מגיע היישר לריאות, מזהם אותן ופוגע ביכולתן למלא את תפקידן. אי הספיקה הנשימתית הנובעת מכך היא לרוב חמורה ואחרי כמה ימי אשפוז והחמצן הרגיל שאפשר לספק במחלקה כבר עלול לא להספיק.
תסלחו לי, אבל אותי כרופא לא מרגיעה העובדה שהמקרים החמורים ביותר הם חולים קשישים עם מחלות רקע קודמות. אוכלוסיית הקשישים רחבה, וקשה למצוא מישהו אחרי גיל 65 שלא נוטל לפחות כדור אחד נגד לחץ דם או סוכרת. אני מבטיח לכם שכשתראו אנשים צעירים בטיפול נמרץ, מונשמים או חמור מזה, השאננות ביחס לגילכם הצעיר תעבור לכם.
בעוד ברשתות החברתיות יש עדיין כאלה שמתרברבים שאינם מפחדים, מתעלמים מההנחיות או מוחים על כך שהרגלי החיים שלהם שובשו "זמנית", האסון האפידמיולוגי מתעצם. כבר אין כירורגים, אורולוגים, רופאי ילדים; יש רק רופאים שהפכו פתאום לחלק מיחידה הנאבקת לבלום את הצונאמי ששוטף אותנו. המקרים מתרבים, קצב האשפוזים הגיע ל-15 עד 20 ביום, תמיד מאותה הסיבה. תוצאות הבדיקות זורמות בזו אחר זו: חיובי, חיובי, חיובי. לפתע מוקדי העזרה הראשונה מתמוטטים. מתקבלות הוראות חירום: דרוש סיוע בתחנות עזרה ראשונה. עורכים ישיבה מזורזת כדי ללמוד איך הנגיף פועל, וכעבור כמה דקות המתנדבים כבר בפנים, לצד הלוחמים הנמצאים בקו החזית של המלחמה. על צגי המחשב התסמינים זהים: חום וקשיי נשימה, חום ושיעול, אי ספיקה נשימתית.
גם תוצאות הבדיקות והאבחנות זהות: דלקת ריאות דו צדדית חריפה. את כולם צריך לאשפז. כמה מהם צריך להנשים מיד, להעביר לטיפול נמרץ. בשביל אחרים כבר מאוחר מדי. אגף טיפול נמרץ כבר קורס, וצריך להקים אותו מחדש. צריך להתכונן לאסון גדול ממדים. כל ארגון מחדש של מיטות, צוותים, תורנויות, תפקידים, נבחן מדי יום מחדש, כדי לנסות לתת הכול ומעבר.
הצוותים מותשים. ראיתי את העייפות על פני אלה שלא היו מודעים לה למרות עומסי העבודה שכרעו תחתיהם. ראיתי אנשים שממשיכים לעבוד מעבר לשעות הנוספות שכבר עשו. ראיתי סולידריות של עמיתים ששואלים: "איך אני יכול לעזור" או אומרים: "עזוב את החולה הזה, אני כבר אטפל בו". ראיתי רופאים שמזיזים מיטות ומעבירים חולים, שנותנים את התרופות לחולים במקום האחים. אחים שמזילים דמעה משום שאנחנו לא מצליחים להציל את כולם, חולים שגורלם נחרץ. כבר אין תורנויות, אין שעות. חיינו הפרטיים הוקפאו.
אני פרוד זה כמה חודשים ואני מבטיח לכם שתמיד עשיתי כמיטב יכולתי כדי להיות עם הבן שלי באופן סדיר, גם אחרי לילות של תורנות בלי שינה; אבל כבר כמעט שבועיים איני רואה אותו או את בני המשפחה שלי מיוזמתי, מחשש שאדביק אותם. אני מסתפק בתמונות של בני, שבהן אני מתבונן שוב ושוב מבעד לדמעות, ובפגישות וירטואליות.
התאזרו על כן בסבלנות גם אתם, אלה שאינם יכולים ללכת עכשיו לתיאטרון, למוזיאון או לאימון. השתדלו לגלות חמלה כלפי הזקנים הרבים שאתם עלולים להכחיד. זו לא אשמתכם, אני יודע, אלא של מי שהכניס לכם לראש שסתם מגזימים. גם עדות זו יכולה להיראות כהגזמה בעיני מי שנמצאים רחוק מהמגפה, אבל אנא מכם, הקשיבו לנו, השתדלו לצאת מהבית רק למטרות באמת הכרחיות. אל תלכו בהמוניכם להצטייד בסופרמרקטים: זה הכי גרוע, כי אתם מצטופפים וסכנת ההידבקות מחולים שלא יודעים שנדבקו גבוהה יותר. אתם יכולים ללכת לסופר כפי שנהגתם לעשות עד כה. ואם יש לכם מסכת פנים רגילה, אפילו כזאת ששמים בשביל עבודות כפיים מסוימות, שימו אותה. אל תחפשו מסכת ffp2 או ffp3; אלה צריכות לשמש אותנו, צוותי הרפואה, ודי מתיש לחזור על זה שוב ושוב.
וכן, בגלל מחסור במוצרים מסוימים, אני ועמיתיי חשופים בלי ספק לנגיף, למרות כל אמצעי ההגנה שאנו נוקטים. אחדים מאיתנו כבר נדבקו למרות ההקפדה על הנהלים. כמה עמיתים שנדבקו, הדביקו בתורם את בני המשפחה, שכמה מהם נאבקים עכשיו על חייהם. אנחנו במקום שממנו הייתם מתרחקים מרוב פחד. עשו מאמץ, התרחקו. אמרו לבני המשפחה הקשישים שלכם, או לאלה החולים במחלות אחרות, שיישארו בבית. עשו להם את הקניות, בבקשה.
לנו אין ברירה. זו העבודה שלנו. בעצם, מה שאני עושה באחרונה אינו ממש העבודה שאני רגיל לה, אבל אני עושה אותה בכל זאת ואוהב לעשות אותה כל עוד היא תמלא אחר אותם הערכים: לנסות לסייע לחולים, להבריא אותם, או אפילו רק להקל את סבלם של אלה שלמרבה הצער לא יכולים להחלים.
אנא מכם, שתפו אחרים ואמרו גם להם לשתף. חייבים להפיץ את המסר כדי למנוע שבאיטליה כולה יקרה מה שמתרחש כאן.
_________________ חוקים ואיסורים שאין מקורם ב"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" הם מרושעים מטבעם. לפי מדד זה הדת היהודית קרובה למעמד של רשע מוחלט. لا إله מי שמאמין ולא מפחד, הריהו שקול למחבל מתאבד. נא לא לצטט הודעות של אנשים לא ראויים, שיישאר מוסתר, תודה.
|