גיא האדום כתב:
אמיר כתב:
...לא יודע מה הסיכוי שלו לזכות, אבל כמו שיוג'ין דבס (לב פועם מהבהב) אמר -
It is better to vote for what you want and not get it than to vote for what you don't want and get it.
או במילים, אתה יכול כמו העבודה בארץ להמשיך לבחור אהוד ברקים שלא מציעים אלטרנטיבות אמיתיות ולקוות בפוקס לגנוב בחירות שלא הולכות לשנות כלום, אבל לפחות יסדרו קצת ג'ובים לחברים. אני שמח מאד לראות שללייבור באנגליה יש יותר
שכל...
זאת תפיסה באמת טפשית. זאת בדיוק, אבל בדיוק, השקפת העולם של אנשי הtea party בארה"ב, מה שמציל את הדמוקרטים פעם אחר פעם. זאת (חצי בדיעבד) גם ההצדקה של מצביעי רלף ניידר למה שהם עשו בשנת 2000.
בפועל, ל90% מאנשי השמאל בארץ אהוד ברק כראש ממשלה עדיף פי 100 על פני ביבי, גם הם רבים מהם היו מעדיפים את זהבה גלאון או יוסי שריד או שלי יחימוביץ. והבחירה באהוד ברק, למרות שהוא היה ראש ממשלה לדקה וחצי, שינתה (אתה מוזמן
לשאול את מאות הישראלים שמסתובבים כיום בעולם שהיו מתים ב15 השנים האחרונות בלבנון או סתם לבדוק את ההשקעה בתשתיות בתקופה שלו לעומת התקופה שלפניו ואחריו) והבחירה ברבין שינתה גם היא.
ובאופן דומה ל90% מאנשי השמאל בארה"ב אל גור עדיף פי מליון מW, גם אם ראלף דון קישוט ניידר מבטיח לנפץ את תחנות הרוח של התאגידים האמריקאים. אז לא, אל גור לא היה מפרק את וול סטריט, אבל בלי ניידר הוא היה נשיא ואולי היה מנהיג עוד
קצת רגולציה או היה מתערב במשק שנה קודם ומונע מליימן ברדרס להתרסק. וכן, הוא בוודאות היה חוסך מלחמה אחת ואולי גם את השניה.
אתה מוזמן להוסיף לרשימה הזאת את טוני בלייר, וביל קלינטון, ויותר מאוחר פרנסואה הולנד או יותר מוקדם גם את מיטראן. כולם היו אנשים שמאל מתון. כולם זכו לביקורת מהשמאל שהם לא מספיק נאמנים לאידיאולוגיה. והבחירה בכל אחד מהם שינתה
את הכיוון של המדינה הרלוונטית והובילה אותה הרבה יותר שמאלה מהמקום שבו היא הייתה לפני שהם נבחרו.
אני לא מספיק מכיר את נבחי הפוליטיקה האנגלית ולכן אולי לקורבין יש סיכוי יותר גדול להיות ראש ממשלה ממה שזה נראה מכאן (מכאן זה נראה שהסיכויים שלו הם בדיוק 0), אבל זה ילדותי וטיפשי לבחור מנהיגי מפלגות קיצוניים שלא מבינים שפוליטיקה
היא אומנות של פשרה ושאין להם שום סיכוי להיבחר. זה לא נכון רק לקורבין אלא גם לסנדרס ולטרמפ, לאליזבת וורן ולריק סנטורום ולעוד רבים.
תראה, אני לא חושב שציטוט מתחילת המאה העשרים צריך להיות התנ"ך שלך שעל פיו אתה מקבל את ההחלטות כשאתה נכנס לקלפי, זה בעיקר משפט שאני אוהב מאדם שאני אוהב.
ואני בהחלט מסכים שהצבעה היא עניין פרגמטי בסופו של יום, ומה שאתה יכול לעשות הוא להצביע לאופציה שלדעתך תיתן את התוצאה הכי טובה. אם היה סיכוי לאנשי ניו לייבור לקחת בחירות בטקיטיקה של להיות בעד פחות או יותר כל מה שהטורים
בעדם רק להיות פחות חארות של בני אדם אפשר היה לדבר, אבל היו לך בחירות לפני חמש דקות, מה גורם לך לחשוב שלבחור אד מיליבנד 2 היה מביא להם ניצחון?
אני אגב לא ממש רואה איך טוני בלייר וגורדון בראון שינו את הכיוון של בריטניה שמאלה.
ואהוד ברק עשה יותר נזק לשמאל ולתהליך השלום מכל ראש ממשלה שהיה לך אולי מאז גולדה.
בכל מקרה, אני חושב שהנקודה המרכזית פה היא שקורבין הוא לא כזה קיצוני מופרע, וכמו במקרה של סנדרס חלק גדול מאד מהמצע שלו מאד פופלרי, הסיבה שאנשים חושבים שאוי אימאלה סטלין זה בגלל מסע הפחדות מאד מאורגן נגדם, והמינימום
שאדם שמסכים עם הדעות שלהם צריך לעשות זה לא לתת לזה יד.
נ.ב.
ההשוואה בין ארה"ב לאנגליה היא די בעייתית כי צורת הבחירות שם מאד שונה. ניידר לא חשב שיש לו סיכוי להיבחר וזו לא היתה המטרה שלו, אני עדיין חושב שזו היתה טעות שהוא השאיר את עצמו כמועמד בסווינג סטייטס, אבל זה סיפור אחר (אני חושב גם
שבאופן כללי כל הטקטיקה שלו היתה שגוייה, אבל זה סיפור עוד יותר אחר).
נ.ב.ב
קלינטון חירב את מערכת הרווחה האמריקאית יותר ממה שריגן היה מסוגל בחיים שלו לעשות, לדעתי זה לגמרי לא ברור שעוד קדנציה של בוש (שהיה בגדול אחלה נשיא אגב) היתה יותר גרועה לארה"ב. ושיהיה ברור, זו חוכמה של לאחר מעשה, ומאד סביר שאם הייתי יכול להצביע בבחירות של '92 הייתי מצביע לקלינטון, אבל זה רק מראה שטקטיקה שמטרתה היחידה היא שהמחנה "שלך" יזכה בבחירות היא בעייתית מאד.