פורום השדים האדומים

בכל אופן, שיהיה.
בבית אצלנו בכל חודש וחצי לערך זוגתי קונה ספר שקשור לפסיכואנליזה (בעיקר לקנייאנית),זה תחום עיסוקה ועניינה. בקיצור בתואר השני שלי לפני מספר שנים נפתחתי גם לעניין. אני לא קורא עשירית ממה שהיא קוראת וברמה הזאת, אבל נהנה מחלק מהספרות.
מי שמתחבר לנושא ממליץ על 2:
1. פסיכואנליזה ובודהיזם (אולי המילים הפוכות), לא זוכר של מי, לדעתי ספר די פופולארי. נראה לי של אסתר פלד,נהנתי מאד וכתוב בצורה ברורה.
2.קבלה ופסיכואנליזה,של פרופ' חביבה פדיה,ספר חדש, מי שמתחבר גם ליהדות ימצא שם שילוב מרתק שעשוי פשוט טוב ומעניין.

בלי קשר,ספר מתח שמאד אהבתי: "אני הורג"של האיטלקי שנפטר.

לציין שאני לא איזה תולעת ספרים.


Sent from my LG-H815 using Tapatalk

התחלתי את קבלה ופסיכואנליזה, ממש מעניין.

הצב של אורן.
ספר מדהים.

מאותו הז'אנר,הבית של יעל
ולחובבי מורקמי- 1q84 מומלץ

אני קורא נורא לאט, כי בדרך כלל אין לי זמן, אז יוצא לי גג 2-3 ספרים בשנה.
קראתי לאחרונה את "1948" של בני מוריס (ספר היסטוריה על הציונות, לא לבלבל עם אורוול) שהיה מצוין אבל הפסקתי אותו באמצע כי הבנתי את מה שהייתי צריך
אח"כ קראתי את "המעיין המתגבר" של ראנד ונורא נהניתי, אבל זה כי אני טינופת ליברלית.
עכשיו אני קורא את "הבשורה על פי ישו" של סאראמאגו, הוא מדהים.
בתכנון: "100 שנים של בדידות", "1967" של תום שגב, "משחקי הרעב", "חיים על פי השכל" של משה קרוי (שוב, כי אני טינופת ליברלית).

קראתי עכשיו את הספר החדש של פאלניוק BEAUTIFUL YOU
ספר מטורף לחלוטין

מלחמת העולם השנייה של אנתוני ביוור ריתק אותי.

אם למישהו יש המלצות על ספרי ו/או סופרי מד"ב חדשים ששווים את הזמן, אשמח.

גדר חיה משעמם אבל חובה בגלל ההיסטריה של נפתול
לאוהבי הזאנר, בומרנג היה מעניין.
התפשן בשדה השיפון לא איי איי איי כמו שעושים ממנו.
קווין ספייסי זה קייזר סוזה

קורא עכשיו וממליץ בחום על "הארץ מעבר להרים" של ניר ברעם. מרתק.

וכמובן - "ילד 44" ו-"הנאום הסודי" ו-"סוכן מס' 6" שבאים אחריו. מעולה.
כל מי שאני מכיר וקרא מאוד אהב. בכל מקרה, ממליץ לוותר על הסרט "ילד 44". מחריד.

גם "החווה", ספר נוסף של טום רוב סמית' מעולה ומושך ישר מתחילתו.

הספר הכי יפה ומרגש של סרמגו.
אני ממליץ גם על "על העיוורון", שהוא גם ספר נוגע ללב ומרגש, אבל פחות "חיובי" מרוב הספרים של סרמגו שקראתי.

קראתי לא מזמן את "בחזרה אל קולד מאונטן". איטי, אבל אחרי שנכנסים לזה קשה להניח את הספר.
אני יכול גם להמליץ על מאניבול. בלי להבין בייסבול הספר מאבד לא מעט עומק. אבל עדיין מעניין, קולח, ולא ארוך.

מחזק ומצטרף. וגם דברי ימי מנזר.

אני מאוד רוצה לקרוא עוד ספרים שלו, אבל ממגבלות הזמן שציינתי אם אני אקרא כמה ברצף זה אומר שאני שנה שלמה קורא רק אותו.
לכן בלב כבד אאלץ לדחות את זה לתקופה מאוחרת יותר (שלא נדבר על "מרד הנפילים" של ראנד שאני מת לקרוא ומחכה לסוף התואר כי זה פאקינג 2000 עמודים).
בכל מקרה, טקנו, אני ממש מקנא בך שאתה יכול לקרוא אותו בשפת המקור.

נראה לך שאני קורא אותו בפורטוגזית? בקושי עלון פרסומת אני מצליח לקרוא.
קראתי בדיוק כמו כולם, בתרגומים העבריים שיצאו בספרייה החדשה.
מה שכן, זה קצת לא ייאמן, אבל באזורים הכפריים בפורטוגל אתה אשכרה יכול להיתקל באווירה ואפילו בדמויות כמו אלה שהוא מתאר, ואתה אשכרה מבין מאיפה הוא מביא את התיאורים האלה של האנשים ואפילו של הנופים.
מאנשים שדיברתי איתם הבנתי שעד לפני משהו כמו ארבעים-חמישים שנה פורטוגל ממש נראתה כמו איזה כפר מהספר דברי ימי מנזר.

חבל, אבל לפחות עכשיו כבר אין לי במה לקנא
בכל מקרה, אפרופו ספרות גבוהה בחצי האי האיברי, זה מזכיר לי סיפורון. המורה שלי לפיזיקה בתיכון סיפר לנו על ציטוט של סופר ספרדי או פורטוגלי שאמר "אני שונא אספקלריות ומשגלים, שכן הם מרבים את האדם". הפכתי את האינטרנט, אין לזה שום אזכור לא בעברית ולא באנגלית (לפחות לא באנגלית הבינונית שלי). אם במקרה תצליח לאתר איכשהו את המקור של המשפט הזה, אתה תסגור לי פינה שפתוחה כבר 5-6 שנים

זה אחד הספרים הכי גרועים שנכתבו אי פעם.
ברצינות, אפילו אם אתה עוזב את הקטע הפוליטי (מה שקצת קשה בגלל שהספר נגמר באשכרה הרצאה פוליטית של 70 עמודים) הוא פשוט כתוב בצורה איומה ונוראה ומשעמם טילים.

לגיטימי לקרוא אותו מסקרנות, אבל אם אתה מישהו שאוהב לקרוא ולא מוצא זמן ממש ממש לא הייתי מבזבז את המעט שיש לך על חרא כזה.

עריכה - וכדי לתרום לאשכול, גמרתי לא מזמן את how to get filthy rich in rising asia וזה ספר נהדר ומומלץ מאד בחום. הוא גם קצר ככה שאם אין לך יותר מדי זמן זה מתאים.
האינטרנט אומר לי שקוראים לזה "איך לעשות מכה באסיה המתעוררת" בעברית אבל אין לי מושג איך התרגום.

מסכים,
היא הייתה סופרת מחרידה.

"כמעיין המתגבר" היה טוב.
אבל בסוף הוא הפך מספר למניפסט פוליטי, והבנתי ש"מרד הנפילים" הוא ככה מההתחלה.

אם מישהו מכיר ספרים על הסכסוך ישראלי-פלסטיני אשמח לקבל המלצות

גדר חיה אחי
חילמי יושב עליך בול
אם ניפגש יום אחד (ולא הכוונת שלי על הפרצוף שלך, אלא פנים אל פנים), אשמח לתת לך אותו.

סעד

תיזהר, אומרים שערבים מחייכים אליך אבל באותו זמן דופקים לך סכין בגב.

1948 של בני מוריס מצוין. כנראה הספר שמתאר את המלחמה בצורה הכי מדויקת.
את 1967 (הוי, המקוריות) של תום שגב השגתי עכשיו, אבל ייקח לי המון זמן עד שאגיע לקרוא אותו. בכל מקרה, הוא ספר שיותר מתעסק בחברה בישראל ובהשפעת המלחמה עליה, ופחות בפלסטינים.

אדוני הארץ של עקיבא אלדר וזרטל.

הזמן הצהוב של דוד גרוסמן
עם ארץ מדינה של ישעיהו לייבוביץ
וחלופה למדינה פסיכוטית של עקיבה אור פחות בנושא הסכסוך ספציפי אבל עדיין מאוד מעניין .
קראתי גם לא מזמן ספר מרתק על חייל שהתאבד , "הקורבן " של יוסף אלגזי
בכללי ממליץ על כל ספר של דוד גרוסמן .
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאוד משעשע
והאלכימאי עם כמה שהוא נדוש חובה לדעתי.
חוץ מזה בטח יש עוד טובים שתיכף אזכר .

נועם אם תתחבר ל"חיים על פי השכל" אתה כנראה באמת טינופת

אני באמצע של 1q84, הוא אחד הסופרים היחידים שאני מצליח לקרוא. יער נורווגי וצקורו טזאקי חסר הצבע מדהימים.

הסופר האהוב עליי ביחד עם מורקמי זה אירווין וולש - סקאגבויס עוד יותר טוב מטריינספוטינג בעיניי, פורנו קצת פחות. גם filth מעולה. crime מחכה על המדף. ברור שכל הקטע זה לקרוא באנגלית (סקוטית).
ממליץ גם על טרופותי.

אם באמת מעניין אותך לפתוח את הנושא, אז אני חושב שהליברליזם המסורתי לאורך רוב ההיסטוריה לקח רעיונות נכונים וטבעיים ועושה בהם שימוש בעייתי, מניפולטיבי, והייתי אומר אפילו לא-ליברלי (זה לא קשור לנושא, אבל לדעתי אין כלום משותף בין ליברליזם ובין כלכלת שוק. לדעתי חברה סוציאל-דמוקרטית היא הרבה יותר חופשית מאשר חברה קפיטליסטית). אצל ראנד, למשל, מצאתי את עצמי באותו ספר מסכים עם רעיונות שהיא מנסה להעביר אבל מתנגד לפרשנות שהיא נותנת להם.
בהקשר של קרוי, ממה ששמעתי עליו הוא היה שייך לזרם המאוד קיצוני של הליברליזם (כל כך קיצוני עד שלקח די מעט זמן עד שהוא התחרפן), ככה שאני מתאר לעצמי שאני אחלוק על רוב מה שהוא כותב. אבל בכל מקרה מאוד מעניין אותי לקרוא, והצלחתי בדרך נס להשיג אותו השבוע, ככה שזה כנראה יקרה בחודשים הקרובים.

אבא גוריו שהיה כל כך שנוא כשהוא היה ספר חובה לבגרות, התברר אח"כ כספר עצום.
הדבר של קאמי תמיד היה גדול, לא פחות מהזר.
בז'אנר של פותח האשכול - להרבות טוב בעולם של אסתר פלד.
ובז'אנר ספרות עילית - אהרון והעפרון הסגול. קל




Sent from my MI 4W using Tapatalk