|
מתוך ויקיפדיה:
בשנת ה'תרמ"ז (1886) היה שמואל כהן פועל חקלאי בראשון לציון, עולה מרומניה. הוא קיבל מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" של אימבר, עם הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שהודפסה בירושלים, ומצא עניין מיוחד בשיר "תקוותנו". שתי שורות בבית התשיעי דיברו אל ליבו: "רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְהוּדִי / גַם אַחֲרִית תִּקְוָתֵינוּ". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין כנראה ל"תקוותנו" לחן של פזמון עממי מולדובני פופולרי, שהכיר מילדותו בעיירה אונגני, או מהכשרתו החקלאית לקראת עלייתו מרומניה. הלחן, במקור בשם "עגלת השוורים" ("Carul cu boi", או בקיצור: "אויס צ'יא"), היה נפוץ ברומניה כ"לחן ישן נושן". איש מולדובה בשם ג. פופוביץ' חיבר את הלחן לשיר בשם "העגלה והשוורים" . אותו הלחן בדיוק שימש גם לשירי-עם רומנים נוספים כמו "שיר של חודש מאי" הידוע גם כ"החורשות התעוררו" (ברומנית: "Luncile s-au deşteptat"), המהלל על תחיית הטבע באביב. הלחן, הנלמד בבתי ספר ברומניה ובמולדובה, פורסם לראשונה על ידי טימוטיי פופוביץ', מוזיקולוג רומני מטרנסילבניה. אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת המלחין הבוהמי בדז'יך סמטנה מצטט נעימה דומה במקצת, הקיימת אולי בפולקלור של ארצו. היו שסברו כי סמטנה שאב אף הוא השראה מאותו זמר עממי שהגיע למרחב הצ'כי. בצ'כיה, בדומה לארצות דוברות גרמנית, קיים שיר ילדים, אך בסולם מז'ורי, דומה במקצת בצליליו הראשונים ל"ולטבה" ו"התקווה" ושמו "Kočka leze dírou" ("החתול מטפס דרך החור").
לפי מוזיקולוגים אחדים, בהם אברהם צבי אידלסון ואליהו הכהן, הלחן המקורי של הבית "כל עוד בלבב" עתיק בהרבה. לפי מחקרה של ד"ר אסתרית בלצן, המקור הקדום ביותר נמצא בלחן לשיר תפילה בשם "ברכת הטל" שהלחין בסביבות שנת 1400 רבי יצחק בר ששת בספרד. לאחר גירוש יהודי ספרד נדד הלחן לאיטליה, והפך לשיר "פוג'י, פוג'י, אמורו מיו". באיטליה התוודע אליו המלחין וולפגנג אמדאוס מוצארט בילדותו, ולימים הפיץ אותו בווינה כאשר שילב קטע ממנו בוריאציה השמינית שחיבר לשיר ילדים צרפתי פופולרי משם יש חושבים כי התגלגל הלחן ליצירתו של סמטנה אם כי ייתכן מאוד כי מנגינות דומות היו מושרות במולדתו, צ'כיה.
|
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
