teknoboy כתב:
MANDALA כתב:
teknoboy כתב:
MANDALA כתב:
teknoboy כתב:
כן, במובן מסוים, מוסר זאת מין מערכת כללים דיקטטורית שאדם מטיל על עצמו. הדגש הוא על כך שהאדם עצמו אחראי עליה בכל מובן ובוחר בה בכל רגע מחדש, וכל העסק לא מונחת עליו מבחוץ.
זה קשור קצת לשאלה אם המוסר הוא הטרונומי או אוטונומי, אבל בכל אופן אין הרבה משמעות לאמירה שאדם בוחר את המוסר.
1. אם אדם הגיע לתובנה שלגזול ולאנוס זה לא מוסרי הוא כבר לא יכול לחשוב שזה כן מוסרי., וגם אם איכשהו יבחר לא נייחס לזה שום משמעות.
2. הרי אם הוא יפול כולנו נסתכל עליו כאל אדם מושחת ונכניס אותו לכלא.
1. קודם כול ברור שכן. אדם יכול לשנות את דעתו. טקסט אקראי ושרירותי שנכתב לפני מאות שנים אי אפשר לשנות.
2. אתה רומז פה לעובדה שהמוסר הוא הפנמה של כללים חברתיים, אבל תהליך ההפנמה הזה יוצר הבדלים מהותיים ופערים שיכולים להיות גדולים מאוד בין הכללים המקוריים לבין הצורה המופנמת שלהם.
אני לא בא להגיד שאחת השיטות פחות מוסרית או משהו כזה, אבל יש ביניהן הבדל מהותי והוא הסוכנות (agency, במובן מסוים זה דומה לאוטונומיה) שנלקחת מהאדם הדתי (או שהוא מוותר עליה, לא קריטי כרגע).
מצטער על האיחור בתשובה.
1. מה שדתיים רגילים לענות לטענה מעין זו זה שהתורה באה מאלוקים ואילו המוסר הוא בירור אנושי, ולכן התורה לא יכול לטעות בניגוד למוסר האנושי.
לא שאני לא מסכים עם התשובה הזאת ברובד מסוים אך אני חושב שהתשובה היותר עמוקה היא שבאמת גם התורה, המוסר שלה והמצוות, מתפתחת (או לכל הפחות אמורה להתפתח) יחד עם המציאות. לא שהיא משתנה, אלא מתפתחת.
"אמר רבי יוחנן- לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה"
אז חוץ מהנחת המבוקש (יש אלוהים, התורה היא המסר שלו אלינו) אין בטענה של הדתיים הרגילים הרבה מלבד שיקוף של מה שכתבתי קודם (אני כתבתי שאני מעדיף את המוסר על פני הדת כי הוא מגיע ממקור "פנימי" ומחייב בחירה אקטיבית, עכשיו כתבת לי שהדתיים מעדיפים את חוקי הדת כי המקור שלהם חיצוני).
מצד שני, מה שכתבת מיד אחר כך די מעביר את מקור הסמכות מהתורה (טקסט שרירותי שלא משתנה) למפעל ההלכה, שהוא מפעל אנושי חי, משתנה ומועד לטעויות (כלומר לוקה בכל הליקויים שהדתיים הרגילים מאשימים בהם את המוסר החילוני).
אם אני לא טועה, היהדות הקלאסית עומדת לצדך, אבל אני לא סגור על זה.
אלוהים ברא את העולם, משכך יש קשר מהותי הבורא ותורתו לבריאה עם כל מה שכלול בה (לצורך העניין, המוסר והחכמה שבה).
לכן לא נכון לומר שהתורה\היהדות\האל באו למחוק את הקומה של המוסר האנושי הפנימי, אלא לגלות עוד מדריגה,רובד.
וגם אז, זה לא שלאדם אין שום יחס לאותו רובד נוסף אלא גם אליו יש קשר ושיח, נסיון להבנה והזדהות עד כדי יצירה, וממש לא רק יחס של כניעה והתבטלות.
הנקודה השנייה היא אכן נקודה מורכבת ועמוקה, ולטעמי אחת השאלות המרתקות והקשות, מה אמור להיות היחס בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה.
רק אציין שלתורה לא היה יומרה כזאת אי פעם להיות הסמכות ההלכתית, הרי זה גופא המחלוקת בין הקראים לשאר העם על מעמד התורה שבעל פה.
אם יכולות להיות טעויות אצל חכמי התורה שבעל פה ? וודאי שכן.
ממש מענייני דיומא. "אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו" (מוזמן לקרוא ברשת במה מדובר).
אך זה אמור לגרום לתגובה ההפוכה מאשר יאוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
