פורום השדים האדומים

אני רואה שיש תופעה ויראלית עכשיו לפרגן לעמיר פרץ על "כיפת ברזל", ואיכשהו במובלע להציג את זה ככפרה מסוימת על מלחמת לבנון השנייה. אני חושב שעמיר פרץ הוא פוליטיקאי הגון וחיובי במציאות שלנו, אבל התופעה הזו ("הפרגון") מגונה בעיניי.
עמיר פרץ קיבל את ההחלטה על כיפת ברזל אבל הקרדיט שניתן לו מופרז, נגוע בתעמולה פוליטית ובעיקר נטול עובדות . החל מ-2004 היה ברור שמערכת הביטחון תצטייד במערכת הגנה מפני טילים בטווח קצר. הוקמה ועדה מקצועית שבחנה את כל האופציות ברמה מדעית ותעשייתית. הוועדה החליטה על כיפת ברזל. היא הביאה את ההחלטה לשר הממונה, שהיה, במקרה, עמיר פרץ. הוא השתכנע. צה"ל לא רצה. להתנגדות היו כל מיני סיבות, חלקן סבירות בשעתו, אבל השורה התחתונה היא שצה"ל לא רצה לאבד תקציבים. זאת האמת. הוא ניהל למעשה קרב חפירות כדי שמישהו אחר יממן. פרץ, מצד אחד, דחה את הלחצים של מפתחי מערכות אחרות (נאוטילוס) אבל מצד שני בחר בפתרון מפא"יניקי: התקצוב יהיה "חיצוני". זאת אומרת לא על חשבון צה"ל. זה היה יכול להישאר על שולחן התכנון הרבה זמן, בדרך הזו. לבסוף, שר הביטחון שאישר את הפיתוח וההשקעה היה אהוד ברק. זה קרה ביולי 2007, חודשים אחרי שעמיר פרץ התפטר.
אין ספק שעמיר פרץ שיחק פה תפקיד חשוב. צר לי לומר זאת בצורה בוטה: התפקיד שלו היה לעשות את תפקידו. הוא קיבל המלצה של ועדה מקצועית ולא פעל לפי שיקולים זרים. לא מגיע לו צל"ש על זה. לא פרס ישראל.
העניין השני הוא שאין כאן כפרה על מלחמת לבנון, והניסיון לגאול את פרץ באמצעות "כיפת ברזל" הוא שקוף ובוטה. 121 חיילים ו-44 אזרחים נהרגו במלחמה ההיא. כמי שסיקר את מקבלי ההחלטות באותה תקופה, אני יכול לומר שהיא נוהלה באורח פזיז, נמהר, שחצני. ועל עמיר פרץ אמרה ועדת וינוגרד: "הוא לא מילא את תפקידו כמנחה הצבא. חוסר הידע שלו וחוסר ניסיונו גרמו לכך שהוא כשל במילוי מכלול תפקידיו. בתקופה הנבדקת, לא דרש ולא בחן תוכניות של הצבא, לא וידא את מוכנותו את היערכותו ולא בדק בראייה כוללת את דרכי הפעולה שהוצעו ואושרו ובין היעדים שנקבעו".
למה זה חשוב? למה זה חשוב "לא לפרגן"? כי אם אנחנו נשכח, אם אנחנו נשכיח, מקבלי ההחלטות שלנו יחשבו שמגיע להם אות כבוד כשהם מקבלים החלטות נכונות. לא מופלאות. רק נכונות. ובשלב השני הם יחשבו שמצפונם נקי וממורק. ובשלב השלישי הם יעשו שוב טעויות קשות.

צחקו עליו, ליגלגו עליו, אמרו שהוא לא מבין בבטחון. אמרו לו שההחלטה ללכת על פרויקט "כיפת ברזל" היא החלטה גרועה.
אז אמרו. בסופו של דבר הוא התברר כשר בטחון יותר טוב מכל הגנרלים.

בזכות האיש הזה, הגענו להישג הצבאי הכי גדול של ישראל מאז מלחמת ששת הימים . בלי להיות גנרל, בלי יחסי ציבור, רק עם חזון וראיה אסטרטגית.

עמיר פרץ הוא איש השנה שלי בפוליטיקה הישראלית. ואני האחרון שאפשר להאשים אותו באהדה למפלגה הזאת/לסוג הפוליטיקאים הזה.

לא שאני מתווכח, אבל הנה הסטטוס שהעלה אתמול נדב אייל (ערוץ 10). החלק על מלחמת לבנון עצמה פחות רלוונטי לדעתי לעניין פרץ וכיפת ברזל, ולכן הדגשתי חלקים מרכזיים: