ישראלים ואיראנים עושים אהבה וטכנו בברליןמאות אנשים מיוזעים רוקדים לצלילי סטים של די־ג'יי ישראלי ותקליטנית איראנית. מסעם המיוזע של רזה חאני ורועי סיני בין צלילים ולאומים
בועז ארד, ברלין
ארבע לפנות בוקר, ברלין. על רחבת הריקודים של קאטר הולציג, אחד המועדונים הפופולריים ביותר בעיר, מתנועעים מאות בני אדם לצלילי מוזיקה אלקטרונית כבדה. לבליין שנקלע למקום זו נראית בוודאי מסיבה ברלינאית רגילה, אבל מדובר באירוע לחלוטין לא רגיל. לא מעט מהבליינים שרוקדים כאן הלילה מגיעים משתי מדינות שהסכסוך ביניהן עלול להתפוצץ לעולם בפנים בכל רגע. ברוכים הבאים למסיבת הטקנו הישראלית־איראנית הראשונה בהיסטוריה.
דברים מסוג זה יכולים להתרחש רק בשטח מפורז כמו ברלין: ישראלים ואיראנים מתקרחנים ומסתחבקים זה עם זה במועדון שהוקם על חורבות מפעל גרמני נטוש לייצור סבון, מימי מלחמת העולם השנייה. דלוקים, מחויכים ומיוזעים, עפים על סטים של די־ג'יי תל אביבי בגופייה של גולדסטאר ותקליטנית טהראנית יפהפייה עם מחשוף נדיב.
בחוץ, על גדת נהר השפרה, יושבים כמה מהם, מנשנשים חומוס ופסנג'ון ממטבחו של מסעדן ישראלי ממוצא איראני המתגורר בגרמניה ומעבירים ג'וינטים של שלום לאור מדורה. מתוך בקתה קטנה, המנותקת מרחבת הריקודים המרכזית, בוקע שיר של הדג נחש - ומיד אחריו שרשרת להיטי יאללה־כפיים איראניים. עברית ופרסית מתערבבות אלה באלה בשיא הטבעיות. בלי דיבורים על פוליטיקה ועל פצצות גרעיניות, בלי דגלים, בלי סמלים, בלי דעות קדומות. אנשים צעירים ויפים, לכאורה אויבים, שבאו לכאן כדי להתחבר זה לזה דרך הבאסים.
התקליטנית וסיני במסיבה בקאטר הולציג. ברלין היא המיקום המושלם למסיבות. צילום: בועז ארד
אותם באסים הם שחיברו בין שני המארגנים של הערב המיוחד הזה: רזה חאני ורועי סיני. חאני, בן 36, הוא בעליו של בר בשכונת קרויצברג ודמות מוכרת בחיי הלילה הברלינאיים. משפחתו עברה מאיראן לגרמניה כשהיה בן עשר. סיני, בן 35, הוא די־ג'יי ואקדמאי. הוא מרצה על פוליטיקה ישראלית באוניברסיטת פוטסדאם, כותב דוקטורט על היבטים פוליטיים בהתארגנויות של אוהדי כדורגל וגם מתקלט דרך קבע במועדונים הכי חמים בברלין. סיני בא פעם לבר של חאני לבלות עם בת זוגו. בסוף הלילה הוא מצא את עצמו נותן סט ספונטני בעמדת התקליטן. הקליק היה מיידי.
כמה שבועות לאחר מכן השניים שבו ונפגשו, הפעם בתוך זנב ארוך של תגובות להתכתשות פוליטית בפייסבוק, שהתמקדה במצב במזרח התיכון. סיני התווכח עם פעילי שמאל גרמנים רדיקליים אנטי־ישראליים ("מדהים באיזו תשוקה הם יכולים לדבר על נושא שהם לא מבינים בו שום דבר"). חאני, שהכסאח הציף לו את הפיד, ביקש ממנו בהודעה פרטית לשחרר, כי הם לא שווים את זה.
"כתבתי לו", נזכר חאני, "שהוא מבזבז את המלים שלו על אנשים שמחפשים רק לריב ולא באמת מעוניינים בפתרונות. הוא ענה לי, התחלנו לדבר והבנו שיש לנו הרבה במשותף חוץ מהמוזיקה. לא פגשתי הרבה ישראלים בחיי. אלה שפגשתי היו נחמדים מאוד, אבל כמעט תמיד הרגשתי איזו חשדנות באוויר. כאילו בודקים אותי, אם אני אנטישמי כמו שמספרים. רועי שידר אנרגיה שונה לגמרי. דיברנו ודיברנו, ובסוף החלטנו שמספיק עם הדיבורים, צריך לעשות ביחד משהו טוב, שיחבר בין אנשים. ומה יכול להיות טוב יותר ממסיבה?"
צפו בדי.ג'יי מריון קוברטי (רועי סיני) בהופעהhttp://vimeo.com/76173299כך נולד לו קולקטיב המסיבות האיראני־ישראלי "נו ביף" (
https://www.facebook.com/kolnobeef). לדגל נקראו תקליטנים ישראלים ואיראנים, חברים של השניים, ביניהם אסף שמואל (מיכטרוניקס) התל אביבי וגיא קנט (קצל'ה) הברלינאי, כמו גם נאמיטו חאלאג' - מהתקליטנים האיראנים החזקים בגרמניה - והדי־ג'יי הטהראנית אפאג איראנדוסט. בקאטר הולציג התלהבו ואף הסכימו לשריין למסיבה הראשונה בסדרה את שבת הפופולרית. הבשורה עשתה לה כנפיים. התגובות מכל הצדדים היו נרגשות, ההיענות עצומה. ביום ראשון בבוקר, שעות אחרי שהדי־ג'יי הראשון עלה לעמדה, עוד השתרך תור ארוך בכניסה למועדון.
אחרי המסיבה ישבו חאני וסיני בבר שבו נפגשו לראשונה ותכננו, בגרמנית קולחת, נסיעה משותפת לישראל. אם לא היו אומרים לכם מי הוא מי - ואם סיני לא היה לובש חולצה של אולטראס הפועל תל אביב - סביר להניח שהייתם צריכים לנחש מי מהשניים הוא האיראני ומי הישראלי.
"יש בינינו הרבה מאוד דמיון", אומר חאני. "זאת לא רק הצורה שאנחנו מדברים זה עם זה או האופן שבו אנחנו רואים דברים. האיראנים והישראלים עברו הרבה מאוד חוויות לא קלות וזה הופך אותנו, במידה מסוימת, לאנשים קצת מלנכוליים. זה לא משהו משותף שיש לנו, נניח, עם אנשים מקנדה".
רועי סיני (מימין) ורזה חאני. צילום: בועז ארד
סיני מהנהן. "רזה סיפר לי שאחד מזיכרונות הילדות הכי חזקים שלו הוא ההפצצות העיראקיות במלחמת איראן־עיראק. סיפרתי לו שגם לי יש זיכרונות כאלה. איך הסתגרנו בחדר האטום במלחמת המפרץ בגלל הפחד מטילים עיראקיים. צעירים גרמנים לא יבינו את זה לעולם".
צפו בקליפ של די ג'יי נאמיטו חאלאג'http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=_2N0f__m9csהמסיבות האיראניות־ישראליות, מסבירים שניהם, נועדו גם להראות לגרמנים ולשאר העולם שאיראנים וישראלים אינם אויבים. "בבית שבו גדלתי לא שמעתי מלה רעה על ישראלים או על יהודים, ובכל זאת, הרבה אנשים חושבים שאם אני איראני, אני בטח אנטישמי", אומר חאני. "שואלים אותי למה 'הנשיא שלי' - כאילו בחרתי בו וכאילו לא מדובר בדיקטטורה - מאיים להשמיד את ישראל. הפרסים והיהודים מעולם לא היו מסוכסכים. מה שקורה עכשיו הוא תוצאה של המדיניות הישראלית בשטחים ושל ההקצנה האיסלאמית באיראן. זה הכל פוליטיקה".
ועם זאת, על מסיבות דומות בתל אביב - בטהראן בוודאי שלא - אין טעם לדבר בינתיים. ברלין, הם אומרים, היא המיקום המושלם לשניהם, ולא רק מפני שמדובר בשטח ניטרלי שבו חיים אלה לצד אלה למעלה מ–10,000 איראנים וישראלים. "ברלין היא עיר ליברלית, סובלנית, מלאה מהגרים מכל העולם. זאת עיר שבה הכל הולך וכל אחד יכול למצוא את מקומו ולהתבטא", אומר סיני. "אני לא חושב שהרעיון הזה היה יכול להיוולד בכלל במקום אחר".
"כשהייתי ילד, תמיד חשבתי שככל שנלמד להכיר אחד את השני טוב יותר, נתחבר אחד לשני טוב יותר", צוחק חאני. "בחזון האוטופי שלי, שעלול להישמע קצת כמו שיר של ג'ון לנון או כמו חלום של ילדה בת 12, בני האדם יחיו בעולם שבו אין חשיבות לגזע ולדת וכולם חיים יחד בשלום ובהרמוניה. בינתיים, ברלין היא הדבר שהכי קרוב לזה".
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
