אדום מטלי כתב:
״לוחם החופש״ שלמה בן יוסף זרק רימון על אוטובוס עם נוסעים ערבים וניסה לרצוח עשרות מהם. הוא נוטרל. ממשלות ישראל החליטה להפוך אותו לגיבור, ולקרוא רחובות על שמו בערי ישראל. הוחלט שהוא דמות להערצה וייקרא ״הרוג מלכות״ (שאהיד).
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2928219ציטוט:
כה אמר בנימין נתניהו שעות ספורות לאחר הפיצוץ באוטובוס בירושלים: "נאתר את מי שהכין את מטען החבלה, נגיע למי שעומד מאחוריהם, נבוא חשבון עם הטרוריסטים הללו". דברים נחושים ונוקבים. והיכן אמר נתניהו את המלים הנחרצות הללו? באירוע לציון 85 שנה להקמת האצ"ל...
למרבה הצער, נתניהו שכח לפרט ביתר דיוק לאילו "טרוריסטים" הוא מתכוון; לאלה שאת יום הולדתם ה–85 הוא חגג, או לאלה שפוצצו אוטובוס באותו יום?
אבל איך אני מעז להשוות.
לא חלפו ימים רבים, ואל נתניהו הצטרף משה ארנס. במאמר שכתב ב"הארץ" (16.4) הפגין גם הוא מנות גדושות של זיכרון סלקטיבי וצביעות אקטיבית. בבקשו לאלף את חבר הכנסת זוהיר בהלול מעט בינה, הוא הסביר לח"כ ולקוראיו מהו ההבדל המהותי בין "מחתרות יהודיות" לבין "ארגוני החבלה הפלסטיניים". לוחמי החירות היהודים — מִתְנָאֶה מי שהיה עצמו איש אצ"ל — לחמו בחיילי המנדט הבריטי, ולא באזרחים. לעומתם, הטרוריסטים הפלסטינים תוקפים בעיקר אזרחים. "זו תמצית הטרור", כותב ארנס, "רצח אזרחים".
צודק. באמת אי אפשר להשוות.
ורק כדי לרענן קמעה את זיכרונו, ואת הזיכרון של שאר מוכי האמנזיה הוולונטרית, להלן דגימה מזערית, רק טיפה קטנטנה אחת מתוך חבית ענקית של מעשי מופת שביצעו גיבורי האצ"ל והלח"י. והכל ממקורות רוויזיוניסטיים למהדרין:
14.11.37 — אנשי האצ"ל בירושלים מבצעים "פיגוע ירי" והורגים שני עוברי אורח ערבים ברחביה. אחר כך צליפה מן המארב אל תוך אוטובוס ערבי, הריגת שלושה מנוסעיו ופציעת שמונה. בראבו, אצ"ל.
17.4.38 — האצ"ל משליך לראשונה (אך לא לאחרונה) פצצה לתוך בית קפה ערבי. ההצלחה לא משהו; רק הרוג אחד ושישה פצועים.
5.7.38 — סדרת התקפות טרור על עוברי אורח ערבים בתל אביב, יפו וירושלים. פצצות וירי על אוטובוסים. התוצאות משתפרות; 11 ערבים הרוגים, 22 פצועים.
6.7.38 — מטען חבלה ("על רקע לאומני") מוטמן בידי האצ"ל בשוק בחיפה. כמה כדי חלב גדושים חומר נפץ ומסמרים. 18 ערבים הרוגים, 38 פצועים.
16.7.38 — מטען כנ"ל בשוק הערבי בירושלים. 10 הרוגים, 31 פצועים.
26.7.38 — שוב חיפה. לוחמי האצ"ל מניחים עוד מטען. 27 ערבים נהרגו. 46 נפצעו.
26.8.38 — הגיע תור השוק ביפו. "מטען רב עוצמה", כמו שאומרים. האצ"ל נטל אחריות. 24 ערבים מתים ו–35 פצועים.
29.5.39 — האצ"ל מפוצץ בית קולנוע בירושלים. חמישה צופים הרוגים ו–18 פצועים.
20.6.39 — פעולת שוק מוצלחת במיוחד; 78 ערבים (וחמור אחד) נרצחים בפצצה בשוק של חיפה. החמור היה ממולכד.
ביוני וביולי 1939 הורג האצ"ל עשרות אנשים בכל רחבי הארץ. כל חטאם היה שהם היו ערבים. אפילו האצ"ל לא טוען אחרת.
כמה שנים חולפות ברגיעה יחסית, אך לקראת סוף המנדט הבריטי שבות פעולות הלחימה הנשגבות להשתולל.
4.12.47 — פצצות בבתי קפה, פצצת־חבית בתחנת אוטובוס, רימונים, ירי. עשרות הרוגים ערבים ביום אחד.
29.12.47 — פצצה של האצ"ל על שער שכם. 17 הרוגים.
30.12.47 — אנשי האצ"ל מתנפלים על קבוצת פועלים ערבים במפרץ חיפה, רוצחים שישה ופוצעים 40.
4.1.48 — מכונית תופת של הלח"י ביפו. 70 הרוגים ערבים.
7.1.48 — האצ"ל לא מפגר אחרי אחיו הקטן; פצצה בשער יפו בירושלים. רק 24 הרוגים.
18.2.48 — פצצה בשוק ברמלה. 37 ערבים מתים.
ולקינוח: 9.4.48 — האצ"ל נכנס לדיר־יאסין וטובח 245 מיושביו. כעבור שישה ימים מתנפל המון ערבי על שיירת הרופאים להר הצופים וטובח 36 מתוכם (מי שמסיק מסקנות חפוזות מסמיכות הפרשיות הזאת הוא פוסט־ציוני מנוול).
יתר מעשי הטבח והזוועה כבר נרשמו על שמו של צבא המדינה הצעירה, ולא על שמן של המחתרות טהורות הנשק.
(וחובה נעימה היא לשוב ולדבר בשבחו של מנחם בגין ז"ל, שלאחר קבלו את הפיקוד על האצ"ל עשה כל שביכולתו כדי לשים קץ לטרור המשולח. מ–1944 עד שלהי 1947 לחם האצ"ל רק בכובש הבריטי, כיאה וכראוי).
עד כאן קמצוץ התזכורות. יש עוד ועוד ועוד מעשים הומניים שכאלה, ומאות רבות של אזרחים חפים שנרצחו בהם.
ואם, חלילה, ישוב מאן דהו ויבקש לגזור גזירה שווה בין תועבות הרוצחים הערבים לגבורות הלוחמים היהודים (רק מחמת העובדה שאלה ואלה עשו מעשים זהים לחלוטין), נשוב ונסביר לו שההבדל בין טרוריסט ישמעאלי ללוחם חירות עברי, כמוהו כהבדל בין פיאות של יהודי לצמה של סיני. שהרי כל ילד יודע כי הפיאות של היהודי הן שיא הטוהר והיופי, בעוד הצמה של הסיני היא סתם גועל נפש.
ואין בכלל מה להשוות.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
