פורום השדים האדומים

אני מבין לגמרי את Officer Barbrady, זה לא עניין של לעשות החלטה ולהתגבר על הפחדים.

יש הבדל ענק בין לבלות מחוץ לישראל כמה שנים להגירה. אני תמיד ממליץ לאנשים לגור במקום אחר, זה משהו שכל אחד חייב לעצמו. אני ממליץ בחום על לימודים בחו"ל כמה שנים.

נעזוב בצד את נתנוי ההגירה, אני יכול לספר לכם קצת מנסיוני. אני גר בחו"ל במקום עם הרבה מאוד זרים משכילים שמגיעים לפה לתקופות של כמה שנים ללימודים, או התמחות, או פוסטדוק, וכו'. יוציא לי להכיר המון אנשים, מכל העולם. כשאני פוגש ישראלים, רובם מדברים בגלוי על האפשרות להישאר כאן. זה עדיין לא כמו אצל הסינים, הישראלים תמיד מתלבטים, אבל האפשרות של הגירה מאוד ממשית והרבה גם בוחרים בה בסופו של דבר. להבדיל, כשאני פוגש חבר'ה מגרמניה למשל, אצלם זה תמיד ברור שהם באו לתקופה קצרה ואין שאלה בכלל שהם חוזרים לגרמניה בסופה (תמיד יש יוצאי מהכלל כמובן).

לגבי האי שייכות במדינה זרה. אף פעם לא נתנו לי להרגיש זר, אבל אני בהחלט מרגיש כך לפעמים. לשפה יש חלק אבל זה ממש לא רק השפה. גדלנו בסביבה מסוימת שהיתה לה השפעה עצומה על החיים שלנו, וזה לא משהו שפתאום משנים מקצה לקצה בגיל 30 כשמגיעים לסביבה חדשה. ילדים אולי יכולים להסתגל בקלות לסביבה חדשה, אצל מבוגרים זה תהליך איטי וארוך.

יחד עם זאת, יש גם יתרונות בלהיות מהגר (מלבד איכות חיים). יש יתרון בזה שאפשר להנות משתי עולמות, או מזה שכל ישראלי שאני פוגש בפארק יכול להפוך לחבר טוב תוך כמה ימים, מה שלא קורה בישראל.

תקרא את העריכה.

ועוד פעם, אני לא אומר שתוחלת החיים כאן גבוהה יותר ממדינות אחרות, אני לא אומר שזה מעניין משהו כי זה במקרה הממש רע הבדלים של 3 שנים בין רוב המדינות המערביות, אני מגיב לזה שאדום עולה בבלומפילד כותב שאנחנו מקום 17 - כי אנחנו מקום הרבה יותר נמוך מזה אם אתה לא מתייחס לחישוב של התוחלת חיים שמשום מה לא רק שמכניסים אותו לחישוב של המדד הזה גם נותנים לו הרבה חשיבות במשוואה, למרות שזה נתון לא מעניין יחסית להשכלה וכלכלה, שהם שיקולים של בן אדם שמתכנן להגר, אלא אם כן אדום עולה בבלומפילד לא מהגר כי הוא רוצה לחיות עוד שנתיים.

יכול להיות שאנחנו מקום 200 בתוחלת החיים, בחישוב של המדד שהוא מסתמך עליו אנחנו מקום 6 ובגלל זה אנחנו במקום יחסית גבוה שם, למרות שבדברים כמו כלכלה והשכלה אנחנו במקום נמוך יותר.

ואם זה מאוד מעניין מישהו, שיראה את ההבדלים בשנות הלימוד ובתמ"ג בינינו לבין שאר המדינות כאן:
http://www.nationsonline.org/oneworld/h ... opment.htm

אני יודע שרוב האנשים לא חושבים על הנושא הזה.
אני פשוט חושב שזו טעות לא לחשוב על זה ואני מנסה להסביר למה.


בלתי הפיך?
אתה לא רואה חדשות מארה"ב?

זה לא מצחיק, אני מגנה את עצמי.

אני לא מסכים עם שניכם,
בבסיס כל הגירה יש שלושה חלקים, איפה שאתה עכשיו, איפה שאתה הולך, וההבדל ביניהם,
הוא לא רק הגורם הראשון.

בעיניי זה דווקא מאוד מצחיק (לא מפתיע, אני גר בעד שירים לרגב פנאן, יבגני אובארוב ויצחק קמרי).
אבל לא בטוח שההורים בפורום יסכימו איתי...

בעיניי זה דווקא מאוד מצחיק

גם בעיני.

לאמיר: זה לא ממש טיעון. אנשים תמיד יצדיקו בדיעבד החלטות שהם עשו (אם מישהו הולך לקנות ספה והיא מאד יקרה, אם בסופו של דבר הוא מחליט לקנות הוא יגיד אח"כ "היא יקרה, אבל שווה כל סנט" ואם הוא מחליט לא לקנות הוא יגיד אח"כ "היא הייתה יפה, אבל יקרה מדי" - אף פעם לא יצטער).

לכולם:
לעניין עצמו, אני ראיתי אנשים שחיו בחו"ל 20 שנה, היה להם טוב כלכלית וחברתית, ועדיין היה חסר להם משהו שבגללו החליטו לחזור לישראל (אגב, חלק מהם חזר חזרה לחו"ל אחרי פחות משנה...).
בנוסף, אני פוגש כאן אנשים שטוב להם, ברור להם שיישארו כאן, ועדיין הם כל הזמן מדברים על הארץ ועל דברים שהיו שם ואין להם כאן.
אז כנראה שזה מורכב ולא כל כך פשוט, זה איזון בין הרבה גורמים ולא תמיד אתה בעצמך יודע לאיזה גורמים יש ערך גבוה יותר.

באופן אישי, אני למשל אחזור לארץ עוד שנתיים, למרות שמהרבה בחינות טוב כאן יותר (החינוך, ההתנהגות של האנשים, האוכל, הבירה, היין, המרחבים, הטיולים, הספורט (שעושים, לא שרואים), ההכנסה בפער עצום). ועדיין, יש דברים בארץ שלעולם לא יהיו לי כאן, ואני מרגיש שהם יותר חשובים לי. זה מאד סובייקטיבי כמובן.

אני יכול להבין בקלות כל מי שמחליט להישאר כאן או במקומות דומים, אבל כל מי שחולם על זה מהארץ ועוד לא התנסה, דעו: דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

ואתה חושב שזו היתה טעות מבחינתך לעזוב את הארץ לכמה שנים?
כי אם לא, אתה מחזק את הטענה שלי.

ועוד פעם, אני לא אומר לאנשים לעזוב את הארץ, אני לא אומר שלכל אדם יהיה יותר טוב בחו"ל, זה רחוק מלהיות נכון ואני מכיר לא מעט אנשים שאחרי שנתיים בגולה הדוויה הרגישו שהם חייבים לחזור לאה"ק, אני אומר שני דברים בלבד -
1. קשה לקבל החלטה מושכלת על מקום המגורים המועדף עליך אם כל החיים חיית באותו מקום.
2. לחיות במדינה אחרת זו באופן כללי חוויה נהדרת שלדעתי כל אדם שיכול צריך לנסות לפחות פעם בחיים.

בהחלט לא טעות, להיפך, בכל היבט שתסתכל על זה יצאנו מורווחים.

2 הסתייגויות בקשר להמלצה שלך:
לנו הייתה הזדמנות, נטולת סיכונים כמעט. לא לכל אחד, במיוחד אם הוא בעל משפחה, יש אפשרות להתנסות כמה שנים בחו"ל בלי לקחת סיכון גדול.
בנוסף, אתה כל הזמן מדבר על התנסות, ורוב האנשים כאן כמו גם נושא האשכול, מדברים על הגירה.

היינו הך

נו אלפקה,
כמו ב-98% מהתגובות שלך, 2 או 3 מילים בלבד, שלא אומרות או מוסיפות כלום לדיון.
בירכותיישן.

הגירה היא התנסות,
ההתנסות היא ההגירה.
זה אותו הדבר.

לא ממש.
אתה יודע כמה אנשים אני מכיר שבאו להתנסות כזאת של שנתיים ונשארו 10 שנים והם עדיין על הגדר?
יש הבדל גדול מאוד בין לקחת תרמיל בגיל 21 ולהתנסות בדרום אמריקה חצי שנה לבין לעזוב לחו"ל לכמה שנים בגיל 33 עקב הזדמנות בעבודה\לימודים. להרבה אנשים ההזדמנות לחזור נסגרת מכל מיני סיבות.

התנסות תמיד יכולה להפוך לקבועה,
זאת ההגדרה של התנסות.

מטלי: אם כבר הזכרת את הנושא, האם תוכל לפרט למה בכוונתך לחזור? מה יש בישראל שאין באוסטרליה, שיגרום לך לחזור?

הנשמה של יהודי נמשכת תמיד לארץ ישראל
לכן שרים "לכל מקום שאני הולך,אני הולך לארץ ישראל"
ישראל זה מרכז העולם לכל מדינה יש אנרגיה משל עצמה והנשמות שבאותה מדינה נמשכות תמיד למקום שממנו הם יצאו מפני שמבנה הנפש שלהם מכריח אותם לחזור לשם.

צריך לראות איך רבי נחמן מברסלב משבח את ארץ ישראל ואומר עליה "קדושת ארץ ישראל גדול ונורא מאוד עד שאי אפשר לשער במוח כלל גודל מעלתה ושבח קדושתה"
עיקר המוח והחכמה הוא רק בארץ ישראל ואפילו ישראל בחו"ל הם יונקים את כל חכמתם מארץ ישראל"

כל העולם ניזון מהשפע של ארץ ישראל וארץ ישראל עצמה מקבלת את השפע מבחינת יעקב,תפארת שזוהי מידת האמת כלליות הגוונין בחינת תפילין שנקראים חיים.

כל העניין של ארץ ישראל הוא רוחני זה בלל לא קשור לפרנסה וחברים,ארץ ישראל זה הסוד הכי כמוס בעולם אורות גבוהים מקום שבו יתרחש בעתיד תחיית המתים.
הנשמה לפעמים מתקשה להכיל את האורות של ארץ ישראל ואת התיקונים שלה כי הרי כתוב שארץ ישראל נקנית בייסורים אבל אין תחליף אחר בשביל הנשמה.

ובגלל זה, ילדים, אתם צריכים להתרחק מסמים.

קבלת מרות עיוורת זה הדבר הכי סאחי בעולם.

אתה יכול לקרוא לזה מרות עיוורת,ידידי.
אני אבחר לקרוא לזה "הבנת המציאות בעיניים גבוהות שרואות מעבר לחמשת החושים"

אני אקרא לזה ריקוד החתולים המיוחמים

אני חושב שבעיקר חברים טובים מאד, שאני מאד אוהב והשהות איתם היא הדבר שאני מוכן להחליף תמורת הכל כמעט.
גם משפחה, למרות שזה יותר בצד של התחשבות: ההורים שלנו לא צעירים בכלל, וזה לא הגון להרחיק מהםתאת הנכדים באופן כזה. גם שאר המשפחה יקרה לי כמובן, וזה על המשקל, למרות שזהתלא מכריע.

מטלי תגיד את האמת הילדות מתגעגעות לבלומפילד =)

הילדות, אם תשאל אותן, נשארות כאן ללא ספק.

מעניין מאוד. תודה.

הו, זה מעניין אותי,
בנות כמה הן?
כמה זמן אתם באוזי?

סדר לי עבודה שם ואני אהיה החבר הכי טוב שלך

8,12,14
3.5 שנים

תודה.