פורום השדים האדומים

היום שמעתי סיפור מזעזע מחבר על זה שהוא סירב פקודה לפקודה בלתי חוקית בעליל (לא בעופרת יצוקה), כשהעבירו להם את הפקודה אמרו להם לא לכתוב אותה ביומן מבצעים!!! הבחור לא נישפט אפילו, הפשע בוצע. אחרי הסיפור שלו אני כבר לא יודע אם אני מאמין לצה"ל יותר. אני לא נתקלתי במקרים כאלה בשירות שלי.
זה שגולדסטון חזר בו מחלק מהאשמות לא אומר שצה"ל עשה את הכל כדי למנוע מוות של חפים מפשע...

אני אחיך, לך תעשה צבא ומילואים בזמן שאני אאונן אדפיס כסף משירים כמה אתה בוגד, עם אחים כאלה פלא שיש גילוי עריות.

בגדול, אני לא מאמין בלמתוח ביקורת אם אין לך הצעה טובה יותר.

בגדול, בהתחשב בזה שאין לנו את כל הידע והנתונים הדרושים, אף הצעה שלא תתן תהיה טובה יותר, אלא רק טיפשה יותר.

למצוא פתרונות תמיד אפשר, השאלה היא כמה מוכנים להשקיע.
אז בגלל שאין לנו את האמצעים למצוא את הפתרונות, חשוב לבקר את הנעשה, כדי שאלו שכן יכולים לעשות זאת יחפשו פתרון יותר טוב.

ההתייחסות למאמר של גולדסטון דומה לנהג שקיבל דו"ח על חנייה באדום לבן, כשהפקח מודה שהגלגל האחורי היה גם קצת על כחול.

כל כך לא. אם כבר

קומוניסים, כנראה שלא הבנת (אם בכלל טרחת לקרוא) את מה שגולדסטון כתב לגבי הדו"ח שלו.

יש לי שתי בעיות עקרוניות עם הגישה שלך.
1. היא חוסמת הרבה מאוד ביקורות אפשריות על בסיס טכני.
לצורך העניין, הילד לא יכול לשיטתך לצעוק שהמלך הוא עירום, עד שיילך וימצא מלך מתאים אחר שיהיה גם לבוש.
2. הגישה שלך מצמצמת את כלל ההחלטות שבני אדם מקבלים להחלטות טכניות בלבד. זה מסוכן מאוד.
הגישה הזו מתעלמת מהשאלה "מה צריך לעשות", וממקדת את כל הדיון בשאלה "איך צריך לעשות". לשיטתך, רק דיון על אופן הפעולה (כלומר דרך הפעולה הנוכחית מאותגרת על ידי דרכי פעולה אפשריות אחרות) הוא רלוונטי.
לטעמי שאלת ה"מה" חשובה הרבה יותר מאשר "איך", והרבה יותר ראוייה לדיון בין בני אדם (בין האזרחים). עדיף שמומחי האוצר, הפקידים והקצינים יתחילו להתעסק ב"איך" וישאירו לציבור את ה"מה".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4051322,00.html

גולדסטון לא יעזור לנו הפעם
אל תרקדו עד אור הבוקר בעקבות החרטה של השופט גולדסטון. אם ישראל לא תגיע להסכם שלום עד ספטמבר, זה לא יעזור
פורסם: 03.04.11, 12:30


גל שמחה מציף את ישראל, במידה רבה של צדק. הקביעה של דו"ח גולדסטון שישראל ביצעה פשעי מלחמה הייתה קשה ומעיקה והמאמר שפרסם השופט ב"וושינגטון פוסט", ובו הביע חרטה, הוא בפירוש סיבה למסיבה.

אני מציע עם זאת לא לרקוד עד אור הבוקר. המאמר של גולדסטון בהחלט מקל על התדמית שנוצרה לצה"ל ולקציניו. צה"ל עשה מאז הדו"ח מאמץ ראוי לבדוק ולחקור והאו"ם מצא את הדרך לשבח אותו על כך. יחד עם זאת, הבעיות הבינלאומיות של מדינת ישראל לא מתחילות בדו"ח גולדסטון ולא נגמרות במאמר גולדסטון. עוד ארוכה הדרך להקלה ברמת העוינות שאופפת את ישראל באחרונה מכל עבר.

פרשת גולדסטון, על ההסתעפות החדשה שלה, מזכירה את המריבה הגדולה שהייתה לישראל עם האו"ם ב-1975, עת הגדיר את הציונות כתנועה גזענית. נדרש אז מאמץ לאומי ממושך, שארך בסופו של דבר 16 שנה, להפוך את ההחלטה על פיה. ב-1991 חזר בו האו"ם מהפסיקה הקשה הזאת.

למרות זאת, כידוע לכל, ב-20 השנים האחרונות לא חלה הטבה במעמדה הבינלאומי של ישראל. על אף חותמת הכשרות שקיבלה הציונות בעצרת האו"ם של 1991, המצב רק הלך והסתבך. ישראל של היום מבודדת מאוד במרחב המזרח תיכוני ומוקפת בים של שנאה ועוינות, וגם בשאר העולם מצבה לא מן המשופרים.

לתפוס את השור בקרניו
בספטמבר הקרוב עומדת ככל הנראה לעלות בעצרת האו"ם הצעת החלטה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. ההצעה תזכה לרוב סוחף למרות שישראל עושה מאמץ עילאי למנוע זאת. המאמר של ריצ'רד גולדסטון לא יעזור הפעם.


על הרקורד של מדינת ישראל רשומות הפרות גסות ומתמשכות של החוק הבינלאומי מאז 1967, בעיקר בנושא העברת אוכלוסיה לשטח הכבוש ביהודה ובשומרון. בנושא הזה אין ויכוח בקהילה הבינלאומית. לא צפוי כאן שום מאמר של משפטן בינלאומי בעל מעמד שייצא להגנתנו. אם ישראל לא תגיע להסכם עם הפלסטינים עד ספטמבר 2011, הפרות החוק הללו ירדפו אותנו כבר בהמשך השנה.

לא מספיק אם כך למנף את המאמר החדש של ריצ'רד גולדסטון. מדינת ישראל תצטרך לתפוס את השור בקרניו כבר בחודשים הקרובים כדי למנוע מפולת חדשה, שאולי עוד לא ידענו כמוה, ביחסינו עם האו"ם והזירה הבינלאומית כולה.

אלון ליאל שימש מנכ"ל משרד החוץ בשנים 2001-2000