Noam כתב:
הרעיון לא היה מצוין, הוא היה גרוע ומרושע אפילו יותר מהביצוע.
כל זה לא משנה את העובדה שאין דבר וחצי דבר בין ההתנגדות של אמיר לאוסלו ובין ההתנגדות של הימין לאוסלו.
כשאני אומר "רעיון" אני לא מדבר על עקרונות ההסכמים עצמם, אלא על תפיסת העולם שהובילה למהלך של הסכם עם הפלשתינים. לא תשכנע אותי שרון פונדק ורבין (בשלב זה של חייו) היו אנשים עם כוונות מרושעות. אני לא מספיק בקיא בתחום, אבל נראה לי שהכשלון ביצירת ההסכמים הוא בעיקר רשלני, לא מכוון.
בכל מקרה, עיקר הטענה שלי לאמיר הייתה הסיפא של דבריך.
למרבה הצער נבצר ממני בשלב זה של הסמסטר לנהל דיונים ברמת העומק שהייתי רוצה, לכן אני אעשה צעד שאני לא מת עליו ואצטט את מה שכתבתי לך בפעם שעברה שדיברנו על הנושא, בימי ספטמבר העליזים:
אדום מטלי כתב:
Noam כתב:
ההתנהלות של רבין דווקא הייתה מובנת מאוד, הבעיה הייתה באנשים שאכלו את הלוקש שלו. רבין לא רצה שלום ולא התכוון אפילו לרגע לעשות שלום, המטרה העיקרית של אוסלו (והסיבה שהימין ממשיך לתחזק אותו עד היום) הייתה מעבר לקבלנות משנה של הכיבוש שתאפשר לישראל לשלוט ביהודה ושומרון מבלי ללכלך את ידיה בסחי של הערים ומחנות הפליטים. כל שיח השלום נועד, כמו הזית שתי המדינות של ביבי, כדי לסייע להעביר את המדיניות הזאת.
אני לא יודע מה היה הסטייט אוף מיינד של השמאל האמיתי באותה תקופה או מה הייתה מידת שיתוף הפעולה שלו עם ההזיה הציונית שנקראת אוסלו, אבל כל בר דעת אמור להבין ששלום לא עושים עם גדרות ומחסומים.
לא חושב שאתה צודק.
אני חושב שרבין רצה לעשות שלום באמת ובתמים. אני מסכים על כך שהפרקטיקה שהיתוו הייתה כמו שהצגת, אבל רבין באמת חשב שאפשר לעשות ככה שלום. זה קצת דומה לחשיבה של האנשים שגם היום אומרים שנעשה שלום "עם השארת גושי ההתנחלויות בריבונות שלנו", או לסטייט אוף מיינד של אנשים שאומרים "אנחנו נותנים להם X,Y..." - חשיבה אדנותית, שמניחה שכל מה הפלסטינים יקבלו הוא בונוס שנעשה מטוב ליבנו. האנשים הללו באמת רוצים שלום, הם רק לא מסגולים להכיל ולתפוס את הסיטואציה האמיתית הבסיסית, של שני עמים שעומדים שווה בשווה (אני קצת עושה ליהודים הנחה, כן?) עם דרישות לבעלות על אותו חבל ארץ. ככה זה כשאתה החזק במשך 70 שנה. אתה נהפך למאמין שהסטטוס קוו הוא הצדק, הוא נקודת הבסיס.
בוא נחלק את הנושא לשניים - רבין ואוסלו.
קיימים כמה הסברים אופציונליים (חלקם הוזכרו כאן) לפער בין חלומות השלום של רבין לבין הפרקטיקה של אוסלו. אני מודה שבאופן אישי לא נשמע לי סביר שגנרל שהפגין חלאנות בלתי נסבלת בימי "נשבור להם את הידיים והרגליים" הפך להיות ילד פרחים בערוב ימיו, אבל כבר היו דברים מעולם. ביום ההתנקשות ברבין הייתי בערך בן שנתיים ומעולם לא נראה לי חשוב במיוחד להתעניין דווקא בניואנס הזה, ככה שאני לא יודע מה באמת היה שם.
ויחד עם כל זה - ההסכם הארור הזה הוא כל מה שהציונות, לימין ול"שמאל", הייתה צריכה בשביל להוריד ממנה את הקוף של יהודה ושומרון (או לכל הפחות את חלקו המהותי). לראיה - אפילו הממשלה הימנית ביותר בהיסטוריה, זו ששכללה את פרקטיקות המצור על רצועת עזה לכדי אמנות של ממש, לא מעלה בכלל על הפרק תזוזה של סנטימטר מאותו אוסלו המדובר. עיקר העיסוק ביהודה ושומרון הוא עיסוק במאחזים, שהם כלי להנצחת המצב הקיים, וענייני טיהור אתני שגרתיים.
כאמור, קשה לי מאוד מאוד להאמין שהמוטיבציה מאחורי התועבה הזאת הייתה מוטיבציה של שלום ורק במקרה בסוף יצא שזה משרת פיקס את הכיבוש. השאלה אם זו הייתה הכוונה המקורית של רבין או שהוא נגרר אחרי אחרים שהובילו הרבה פחות קריטית בעיניי מהדיון על הקטסטרופה שההסכמים האלו הביאו על האזור.
זה נכון שגם אחרי ההודעה הבאה שתכתוב (כל עוד היא תהיה לפני אמצע מרץ) לא יהיה לי זמן להעמיק בדיון, אבל פער העמדות בינינו כלפי שהוא משתקף מהדיון הקודם אולי רומז שאנחנו ממילא ניאלץ לסיים אותו באי הסכמה.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
